מטפסים "רגועים" לגינת הבית

מהם מטפסים רגועים? מהם תנאי הגידול האופטימליים? ומה קורה למי שמתחרט ורוצה לסלק את המטפס ממקומו, האם זה אפשרי או שאין דרך חזרה?

כתב: אדריכל נוף דוד ערן

בכתבה זו נרכז את הטיפול בקבוצת המטפסים "הרגועים"- אלה שלא זורם במוהל ענפיהם ושורשיהם הדחף לכבוש את העולם, או לפחות לכסות אותו בכסות מלאה של נופם.

Cryptostegia madagascariensis

ההגדרה "רגועים" הינה כמובן בעירבון מוגבל ובידיעה שקשה בטבע לשים קווים ברורים וחדים ולקבל קטגוריות מובהקות. תנאי גידול שונים וטיפוסי צמחים שונים שגודלו מזרעים עשויים לשנות את השיוך הגנני מקבוצת "הרגועים" לקבוצת ה"שתלטנים" ולהיפך- כמו אצלנו בני-האדם.
"הריסון הטבעי" הנדרש ממיני המטפסים לגינה הביתית הוא תכונה בעייתית. מעצם המונח "ריסון" נובע שבטבעו היצור רוצה לעשות/לצמוח/להתפשט יותר אבל הוא "מרסן את עצמו. זו בוודאי השאלה מהטבע וההתנהגות האנושית, שאנו מאצילים לצמחים. בהעדר (כנראה...) תבונה אנושית לצמחים מכתיבים את "התנהגותו" של הצמח שני גורמים בלבד: מכלול תכונותיו הגנטיות והתנאים הפיסיים (בכלל זה גם ממשק הריבוי והגידול) במקום צמיחתו.

הרדנברגיה תלתנית

הסינון הראשון שנעשה למציאת המטפסים המתאימים לגינה, מוגבלת בשטחה, הוא על-פי גובה ואורך התפשטות המטפס

נחפש את אלו שהתפשטותם מוגבלת למספר מטרים.סינון נוסף יתייחס לעובי הענפים העיקריים- ענפים עבים דורשים עיגון חזק במיוחד, חשש לנזקים למבנה/קיר גדר.בוודאי נסנן את אלו יש חשש להיותם מטרד בבגרותם. כל מי שעוסק בצמחים אמור לדעת, שחיפוש על-פי אבני-בוחן יניב מספר קטן והולך- ככל שמתרבים הקריטריונים. לדוגמה, אם אנו מוכנים להגביל את התפשטותו של המטפס- באמצעות גיזום עד 2-3 פעמים בשנה- נוכל לצרף לרשימה עוד כמה מינים. מינים קוצניים- ורדים מטפסים למשל- יישארו ברשימתנו אם אנו יכולים למקם אותם במקום שכמעט אינו בשימוש שוטף.
כתבה זו אינה עוסקת בקבוצת "השיחים המטפסים" ("שיחים מתרוממים")- קרויים "משוטטים" באנגלית. האבחנה בין צמחים אלה למטפסים "אמיתיים" אינה חד-משמעית ותיתכנה הערכות שונות לאן לשייך צמח זה או אחר. יחד עם הכתבות הבאות (על המטפסים השתלטנים ועל השיחים המתרוממים) אנו מקווים לכסות את כל קשת ביטויה של קבוצה זו.

אנטיגון העוקצים

המקומות הכי מתאימים למטפסים

בגינה מוגבלת בשטחה- הם הגדרות/קירות המקיפים אותה. כאן בולט יתרונם על-פני טיפוסי צומח אחרים: הנפח שהם "תופסים" קטן. בשנותיהם הראשונות לא עובר "רוחב" (שהוא בעצם "עומק" הצמח) המטפס 50-60 ס"מ וניתן לשמור על מידה זו באחזקה נמוכה. מקומות נוספים הם קירות וגגות מחסנים (בייחוד מחסני הפלסטיק המכוערים בהם אנו מצטיידים). המטפסים מתאימים גם "לעטוף" עמודי מבנה או פרגולה ("מִצללה" בעברית).

פנדוראה יסמינית

כאן המקום לחזור ולציין את השונות הקיימת בין המטפסים, לגבי "אמצעי הטיפוס" של הצמח.
לצורף התרוממות המטפס הוא נעזר באמצעים שונים. מוכרים לנו מספר "אמצעי עזר" כאלה:
קנוקנות - כמו לפנדוריאה, פסיפלורה (שעונית) ולגפן.
התפתלות הצימוח - כמו שצומחים הטרכלוספרמון, קלרודנדרון, ויסטריה והיערה.
"כריות הדבקה"- כמו לגפנית וקיסוס מטפס
"ציפורניים" - כמו לדוקסנתה
עלינו להתאים את בחירת מין המטפס ומאפייני צמיחתו למקום המיועד לו. שתילת מטפס מטיפוס "נצמד/נדבק ליד גדר רשת אינה מומלצת ושתילת מטפס באמצעות קנוקנות ליד קיר או עמוד חלק תעכב מאד את התרוממותו.
השליטה היעילה להגבלת התפשטות המטפס לגובה או לרוחב היא על-ידי הגבלת המשענת שלו. כשהמטפס צומח ליד קיר או גדר והוא הגיע לקצה משענתו העליונה יחפשו ענפיו המתארכים משהו להישען/להיתפס בו. כשלא "ימצאו" המשך יתפתלו הענפים זה בזה בחלקו העליון של המטפס ובהדרגה יתרחב חלקו העליון. התרחבות זו עשויה לעיתים לגרום להנתקות המטפס ממשענתו- בשל המשקל המתווסף בראשו. אין פיתרון קסם חוץ מלאחוז במזמרה ולהקטין את ממדיו. בדומה לכך יש להגביל את התפשטותו לרוחב. מטפסים שאינם נשירים אמיתיים יטופלו באביב לאחא חלוף סכנת הקרות האביביות.
מיקומם של מטפסים (ובכלל צמחי נוי אחרים) בהתייחס לתנאי האור- האבחנות "שמש מלאה/ שמש חלקית/ שמש מסוננת/צל מתייחסות למרכז הארץ. לגבי איזור העמקים החמים, הנגב והערבה ראוי להפחית- בדרגה אחת בקירוב- את התאמת עוצמת השמש שיוחסה לצמח. בהר הגבוה ( 650 מטר ומעלה)ניתן להעריך שהתפתחות הצמחים תהיה תקינה בתנאי שמש חזקים ברמה אחת מאילו של מרכז הארץ.

נסקור מספר מיני מטפסים ונציין את מאפייניהם

אברון מלאגאשי Cryptostegiamadagaskariensis

מטפס זה הינו מהבודדים המתאימים לגינה בקרבת הים אך מתאים גם לגינות באיזורים חמים וקרקעות גיריות ומלוחות. נופו דליל יחסית, העלים מבריקיםוגלדניים, הפריחה דלילה יחסית וצבע הפרחים סגלגל עד לילך בהיר. לפירות צורת מקור דו-צדדי ובתוכו זרעים בעלי ציצית, הנישאים ברוח. האברון מטפס מטיפוס "נכרך".
לאחר גיזום נוטפים מקומות החיתוך מוהל חלבי רעיל ומכתים- זהירות!

מנדווילה ספלנדנס

אנטיגון דק-עוקצים Antigononleptopus
מטפס צפוף המתרומם בעזרת קנוקנות וענפים נכרכים. הצמח נשיר מותנה (לפי מידות הקור בסביבתו), אך נשיר מלא בטמפרטורות נמוכות. הפריחה מתמשכת, באשכולות צפופים בגוון ורוד –צדף. לזן 'פנדנגו' ('Fandengo'(צבע אדום. הצמח מתאים לתנאי שמש מלאה ויכול לשמש גם כצמח כיסוי.
בשל צפיפות נופו הוא ממש מזיק לנופם של עצים סמוכים עליהם השתלט!

ארכובית בוכרית Polygonumbaldschuanicum

מטפס נכרך וצפוף בעל אשכולות פרחים לבנים קטנים וריחניים. פורח במשך רוב חודשי העונה החמה. מתאים לכיסוי גדר ואינו יוצר מסה כבדה מאוד. אם יישתל בקרבת אנטיגון יתערבב נוף שני המטפסים ויתקבל מופע מעורב ורוד-לבן.

הרדנברגיה תלתנית Hardenbergiacomptoniana

ההרדנברגיה שייכת למשפחת הפרפרניים ומוצאה באוסטרליה. הפרחים צבעם סגול-כחול, ערוכים באשכולות צפופים ומועד הפריחה מוקדם- בסוף החורף-תחילת האביב. הפרחים מושכים דבורים! המטפס יוצר מסה ירוקה צפופה של עלים תלתניים נותן כיסוי נאה לקטע גדר או קיר. המטפס שייך ל"נכרכים".

ורדים מטפסים Climbing roses

לוורדים אין אמצעי עזר לטפס- ההתרוממות מתבצעת באמצעות ענפי צימוח ארוכים, אלה נשענים על ענפים אחרים או נסמכים על קיר או שלד מִצללה (פרגולה), והשיכים ("הקוצים") מסייעים להמשך ההתרוממות. זני הוורדים משתייכים למספר קבוצות- השיוך מתייחס לצורת ומבנה הפרח והתפרחת או לקבוצות בוטניות מהם טופחו הזנים. חלק גדול מהמטפסים המוכרים בארץ מקורם במוטציה של זן רגיל- על ורד מזן כלשהו צומח ענף בעל מופע "מטפס". הרכבת עיניים מענף חריג זה יוצרת שתיל של המוטציה. לורד מטפס נדרש סיוע, בקשירת הענפים הראשיים לשלד/לעמוד/לקיר עליו הוא יטפס. ניתן למצוא במשתלות מספר זנים, בגוונים וצורת פרח וצימוח שונה. מהיפים ביותר יצויין הזן 'דון ז'ואן'- בעל פרח אדום קטיפה ריחני ופריחתו מטיפוס "פריחה חוזרת". זן נוסף- רוזה בנקסיה 'לוטיאה'- יוצרת מסת פרחים צהבהבים קטנים באביב- רק להביט ולהתפעל!
בגלל הענפים הקוצניים כדאי לאתר לוורד מטפס מקום מרוחק מגישה יומיומית של בני הבית.
*עוד על ורדים מטפסים- בכתבה של דלית קסלסי, ב"גן ונוף", גיליון א, כרך ס"ה, מרץ-אפריל 2010.

זלזלת הקנוקנות וזלזלת מנוצה Clematis cirrhosa and Clematis flammula

שני מטפסים מצמחי החורש הארץ-ישראלי. שני המינים מעדיפים את איזור ההר ומתאימים לשמש חלקית בלבד או אור שמש מסוננת. זלזלת הקנוקנות- כשמה- מטפסת באמצעות קנוקנות, ומשירה את עליה בחורף. הזלזלת המנוצה ענפיה נכרכים ועליה משמשים כקנוקנות ואינה נשירה. הפריחה באשכולות לבנים, בסוף החורף- אביב. פרחי הזלזלת המנוצה ריחניים מאוד.

טרכלוספרמון יסמיני וטרכלוספרמון אסיאתי Trachelospermumjasminioides and T. saiaticum

הטרכלוספרמון שייך למשפחת ההרדופים. העלים מבריקים והטיפוס באמצעות הענפים הנכרכים סביב עצמם וסביב חוטי או מוטות הגדר. הפרחים מזכירים בצורתם את פרחי היסמין וריחנים מאוד. פרחי הטרכלוספרמוןהיסמיני לבנים ולמין האסיאתי פרחים צהבהבים. גל הפריחה העיקרי הוא בתחילת הקיץ- מאי. מענפים שנחתכו נוזל מוהל חלבי. בתקופה הראשונה לחייו צמיחתו איטית ואחר-כך גוברת. הצמח מתאים מאוד גם כצמח כיסוי לתנאי שמש, שמש חלקית ואור מסונן. הוא מתאים מאוד לטפס על עמוד ויוצר מעין גליל ירוק וסבוך.

יערה יפנית ויערה מחודדת Lonicera japonica andLoniceraacuminate

מטפס שהיה נפוץ בעבר בעיקר כצמח כיסוי צפוף. מטפס נכרך. ירוק-עד ובעל פרחים בצבע קרם בהיר וריחני מאוד. יוצר מסה צפופה, שיש להקטינה מעת לעת. היערה המחודדת דומה, אך עליה מחודדים בקצותיהם. שני המינים מתאימים לשמש מלאה.

מנדווילה 'אליס דו-פונט' Mandevilla x amoena 'Alice du Pont'

מטפס לאיזורים בעלי חורף מתון, מעדיף שמש חלקית בלבד או אור מסונן. הפרחים גדולים וצבעם ורוד. מתרומם באמצעות ענפים נכרכים. אמנם אין שפע פרחים על הצמח בו-זמנית, אך גודל הפרח מחפה על כך. הצמח אינו מאריך חיים, אך צמיחתו מהירה ולכן חידוש המופע הפרחוני מצמח צעיר הינו קל. מתאים לגידול במיכל גדול עם משענת מתאימה לטיפוס.
קיים זן אחר- 'סן פרסולקרימסון' עם פרחים בצבע אדום-קטיפה וגודלם יותר קטן מאילו של הזן 'אליס דו-פונט'.ועוד מופץ במשתלות מין אחר- מנדווילה בוליבית- פרחיהלבנים עם לוע צהוב.

סביון מזהיר Senecioconfocus

מטפס חלש עד בינוני, ירוק עד, בעל עלים בשרניים מבריקים. אינו מתאים לאיזורים קרים. הפרחים בצבע כתום-אדום זוהר. יכול לשמש ביעילות כצמח כיסוי. הפריחה מתמשכת לאורך העונה החמה. מטפס מטיפוס נכרך.

סולנום מטפס וסולנום מנוצה Solanumseaforthianum and Solanumwendlandii

מטפס נשיר מותנה מטיפוס נכרך. הצמח רגיש לקור ומעדיף שמש חלקית. הפריחה באשכולות סגולים ובמרכזי הפרחים בולטים אבקנים צהובים. הפרחים מבשילים לפירות ירוקים ואילו הופכים לאשכול אדום מבריק בסוף הקיץ. הציפורים אוהבות את הפירות ומפיצות את הזרעים. הסולנום המנוצה הינו מין נשיר, בעל פרחים גדולים יותר דמויי-גלגל וצבעם לילך ונעשים כמעט לבנים לפני נשירתם. לסולנום המנוצה אין (עדיין) פירות בארץ. בשל שייכותו של הסולנום המטפס למשפחת הסולניים יש לנקוט בזהירות במקומות שילדים עשויים לנסות לטעום את הפירות המבריקים.

סטפנוטיס רב-פרחים Stephanotis floribunda

מטפס בעל עלים גלדניים ומבריקים ופרחים לבנים וריחניים מאוד. טיפוס הצמיחה - נכרך. המטפס מתאים לתנאי צל או אור מסונן. נוף המטפס דליל ומוגבל למשענתו. אפשר לגדלו על כבל יחיד והוא יתרומם לגובה מספר מטר, אף אם ראשו יגיע לשמש מלאה. שייך לשפחת האסקלפיים- בעלי מוהל חלבי- זהירות בעת הגיזום!

ספלול נאה Aristolochiaelegans

מטפס עדין ומהיר מתרומם באמצעות ענפיו הנכרכים. מעדיף שמש חלקית/ אור מסונן והגנה מרוחות. בחורף משחירים עליו ומתחדשים באביב. לפרח צורה יחודיתדמויית מקטרת. הלקט הזרעים קישוטי ודמוי-מצנח.

פנדוריאה יסמינית Pandoreajasminioides
מטפס ממשפחת הבינוניים- משפחה שתרמה לא מעט מיני שיחים ומטפסים פרחוניים לגינון. העלים מנוצים- יש גם זן עם עלים מגוונים. הפריחה לבנה, או ורודה וישנו זן עם פרח לבן ומרכז סגול.

פנטלינון צהובPentalinonluteum
קרוי בידי משתלות וגננים "מנדווילה צהובה". מטפס נכרך, בעל עלים מבריקים ומופע טרופי רענן. הפרחים אופניינים למשפחה- פרח צינורי ובראשו אוגן (כותרת עגולה)- הפריחה צהובה ובולטת מאוד על רקע העלווה הירוקה. פורח בשפע לאורך התקופה הקיץ והסתו. מתאים לשמש מלאה.

תונברגיה מכונפת Thunbergiaalata
מטפס עדין בעל תוחלת חיים קצרה. העלווה צפופה והפרחים צהובים עם מרכז שחור. קרוי באנגלית "סוזאן בעלת העין השחורה". צמיחתו איטית ואינה גבוהה. קיים זן עם פרחים גדולים יותר מהמין הבוטני. הטיפוס- נכרך. מייצר זרעים ואילו נובטים בקרבתו באופן חופשי. מעדיף שמש חלקית בלבד

כמה מילים על מה שיקרה אם נתחרט ונרצה לסלק את המטפס ממקומו. מגיל צעיר, אנחנו ההורים, דוחפים לראשי ילדינו את השאלה: "מה יהיה אם...?"- " מה יהיה אם תחזור הביתה ואנחנו ההורים לא בבית", "מה יהיה אם יתקרב אליך איש זר?", מה יהיה אם דווקא ממך תבקש המורה לקרוא את שיעורי הבית?" מה יהיה אם תיסע ללא תעודת ביטוח תקפה לרכב?" וכו'. מכאן, כמעט תמיד, צצה השאלה:"ומה יהיה אם נרצה יום אחד לסלק את המטפס, כעצתו החוזרת ונשנית של הגנן הביתי?" ובכן תהיה עבודה ולעיתים לא קלה. העובדה שהמטפס צומח "לרוחב" ולגובה- בשונה משיח "רגיל"- אין פירושה שאין לו מערכת שורשים ענפה ולעיתים עמוקה למדי. בעניין זה מבטא היטב המטפס את השגיאה הנפוצה- לחשוב שצורת ומידות הצמח דומות מעל הקרקע ומתחתיה. שורשי הצמחים מתפשטים להיכן שהם יכולים- פיסית- ובתנאי שיש שם אוויר, מים ומינרלים. לכן, בהגיע יומו העצוב של המטפס, להצטרף לאבותיו, תהיה לכם ולעוזריכם עבודה. אבל עבודה לא אמורה להרתיע אתכם- הרי אנו עובדים רוב ימי חיינו הבוגרים... ומה עוד שקיבלנו תמורה הגונה במופעי המטפסים עד רגעי הפרידה.
ועוד הערה אחת- למרות הפיתוי, נמנעתי מלציין ברשימה זו מטפסים מקבוצת "הנצמדים"- אלה שבעזרת מעין "כריות" נצמדים לקיר המבנה ומתרוממים. בניגוד למראות השכיחים באירופה וצפון ארצות-הברית, אצלנו נתפסים מטפסים אילו כ"מקלקלי בניין חסרי-מצפון". לא רק שהם מסתירים את תפארת אדריכלות המבנה, אלא כשאתה מנסה לסלקם, בהיפרדם, הם תולשים מהקירות פיסות טיח בכוונה רעה, ועוד משאירים את כריותיהם היבשות על פני הקיר, כמזכרת לקיומם.
אני עדיין מחכה לאדריכל שיברך על המטפסים שמכסים את יצירתו- מרככים ומרעננים אותה שנה שנה, במופעם המשתנה מעונה לעונה.

 

לכתבה שלישית על מטפסים עליזים ומתרוממים