הסוג ערער מונה כ-60 מינים. מרביתם גדלים במחצית הצפונית של כדור הארץ. ערער ארזני הוא בן-הארץ. צמח ותיק למדי שלא זכה לתשומת לב גננית ומשום כך איננו מוכר דיו. תפוצתו בטבע נמשכת מצפון-מזרח הים התיכון ותורכיה עד לפרס.
שם לועזי Juniperus oxycedrus
כתב וצילם: יעקב עציון
מקור שמו של הצמח מההשתייכות הבוטנית שלו לערערים, בני משפחת הברושיים, וצורת העלווה הדומה לעלווה המחטנית של הארז, ומכאן השם "ערער ארזני".
הצמח גדל לאט מאד ועשוי להגיע למימדים של עץ קטן תדיר-ירק, שגובהו אינו עולה על 10 מטרים ורוחבו יכול להגיע ל-7 מטרים. אך בגלל כריתה, המופע השכיח שלו זה שיח שגובהו אינו עולה על 3 - 4 מטרים.
במרוצת הדורות הצטמצמה תפוצתו של הערער הארזני והוא מצוי כצמח בר רק בשטח מצומצם בשמורת הר מירון, בעיקר על המדרון הצפוני של הר שפנים (חורבת שפנים) שממזרח לבית ג'אן. בסביבה קרירה זו, בעלת מסלע דולומיט וברום של 900 מטרים מעל לפני הים, ישנה כמות גשמים מרובה. בסביבה זו מתקיימים עוד כמה צמחים אופייניים כגון: חוזרר החורש, רימונית הלוטם, ומיני סחלבים שונים, שמותאמים לתנאי המקום.
ערער ארזני איננו קיים באזור החרמון הישראלי, אך הוא גדל על מדרונות הרי הלבנון. שם המופע השכיח שלו הוא בקבוצות של שיחים רחבים המכסים שטחים רצופים.
מדובר בעץ/שיח דו-ביתי. כלומר עצי הזכר נפרדים מעצי הנקבה וההאבקה נעשית על ידי הרוח. נראה שרק לאחר שחולפות לא מעט שנות התבגרות, מופיעה פריחה אביבית.
אצטרובלי הזכר מאורכים, קטנים ודלילים. צבעם חום בהיר ואורכם עד 10 מ"מ וקוטרם עד 3 מ"מ. הם מופיעים לאורך קצות ענפונים חד או דו-שנתיים.
לעצי הנקבה יש פרי כדורי קטן ומבריק, שהוא ענבה בקוטר כ-10 מ"מ. בהבשלה צבעה כתום עד חום בהיר. לענבה יש דופן עצית קשה, שהתפתח מאצטרובל שהתאחה ואינו נפתח, והיא מכילה בדרך כלל 1-2 זרעים.
שלא בדומה לעלי הברוש הקשקשיים, שהם מרועפים לאורך קצות הענפים, לערער ארזני יש עלים מחטניים שטוחים ומחודדים בקצותיהם. הם מסודרים דורים-דורים, שלושה עלים קטנים בכל דור. אורכם של העלים 8-10 מ"מ ורוחבם עד 2 מ"מ. כל עלה בוגר מעוטר בשני פסי אורך בהירים.
על כן העלווה של הצמח בעלת גוון כללי אפרפר. ללבלוב הצעיר, בחורף ובאביב, צבע ירוק רענן ומבריק. כדאי לציין שלעתים טועים ומחליפים בין ערער ארזני לבין ערער גלעיני (j.drupacea ), שעליו כמעט כפולים באורכם, והפסים הבהירים על העלה הרבה יותר בולטים.
לגזע המחוספס גוון חום, ובדרך כלל אם יצמח בודד, צורתו תהיה פיסולית ואינה סימטרית זקופה.
תנאי גידול
ערער ארזני יכול לגדול בעיקר באזורים הרריים, עם העדפה למדרונות צפוניים, שבהם הקרקע פחות מתחממת. מתאימים לו כמעט כל סוגי הקרקע, כל עוד היא שומרת לחות ואינה ביצתית, אך מנוקזת.
בגלל דרישות המים שלו, שהן מעל לממוצע, העץ ייטיב לצמוח באזורים מרובי משקעים שבהם יורדים מעל ל-450 מ"מ גשם בשנה. עד להתבססותו, חשוב בשנים הראשונות להוסיף לו בקיץ השקיית עזר. צמח בוגר לאחר שהתבסס, יכול בשנת משקעים רגילה להתקיים ללא תוספת השקיה. העץ עמיד למדי בפני מזיקים (שאינם הולכים על שניים...) ובפני מחלות. בהסתמך על רגישותם של מחטניים לפגיעת קוטלי עשבים, יש להימנע בקפידה משימוש בקוטלי עשבים בקרבתו.
שימושים גנניים אפשריים
בשטחים קשים, עצי הערער מתאימים לנטיעה במקבצים, שישמשו כשיחייה לכיסוי גבוה. ברבות הימים השיחייה תגדל לחורש קטן.
ניתן לעצב אותו כעץ ירוק-עד קטן ובודד, שצורתו פיסולית. אל הגוון האפרפר של העלווה נוסף באביב, בכל קצות הענפים,לבלוב מבריק בצבע ירוק רענן. הצמח מתאים לגיזום ועל כן יכול בנטיעה צפופה (1.5 עד 2 מטרים בין השתילים), לשמש כמשוכה בינונית-גבוהה, בעלת נוף מעניין וצפוף. העלווה כאמור לעיל, דוקרנית במידה רבה.
כמו-כן ניתן לעצב ולגדל אותו כצמח במיכל גדול. כמו ערערים אחרים הוא מתאים מאד לעיצוב בונזאי.
ריבוי בעייתי
מלבד הקושי למצוא פירות - ענבה של ערער ארזני, גם נביטת הזרעים עשויה להימשך זמן רב, וזה רק אחרי התרככות או סדיקה קלה של מעטה הפרי.
ניסיון בהשרשת ייחורים שנלקחו מענפים שהיו קרובים לקרקע, הביא להצלחה חלקית ומאד איטית. פרטים בודדים של צמח זה ניתן לראות בעיקר בגנים בוטניים וגם בקיבוץ יגור ( ליד הכלבו).
אם לא יימצאו מעוניינים בריבוי ערער ארזני, הוא נועד כנראה להישאר צמח קוריוז גנני.
הערער במקרא
שלא כמו עצים ותיקים רבים, ברובם נותני פרי (כמו זית, תאנה, רימון, שקד ודומיהם), הנזכרים לשבח במקרא, הערער לא תופס שם מקום של כבוד. כאשר כבר מוזכר הערער במקרא, לא נקשרו לו כתרים. אכן מוזכר (בספר ירמיהו יז' ו' ) "והיה כערער בערבה..." צמח מדברי הגדל במקומות צחיחים במיוחד, באזורים שעצים אחרים אינם מצליחים לשרוד. על כן אין שורשיו איתנים דיים והוא מסמל בחלק מהמסורת היהודית, צמח שנעקר בקלות.
אולם אין ודאות ולו ברמז, שהצמח ההררי אשר דורש לחות וקור, שאנחנו מכנים אותו היום בשם "ערער", הוא-הוא אותו הצמח שנזכר במקרא בשם "ערער".
יתכן שההכללה המקראית לעצים מחטניים הגדלים בהרים, מתבטאת דווקא בשם "ארז". אכן גם לעצי הערער השונים, כמו לארזים ולאורנים, יש עצה מתאימה לשימוש בבנייה, ובני הארץ נעזרו בהם מקדמת-דנא בבניית בתיהם.
להמשך קריאה על דרקונית מופשלת