התועלת הצפויה בשתילת בוסתן עצי פרי בגינה יכולה להיות גם למטרות צל ונוי

מאת: אלאור לוי , תכנון ויעוץ סביבתי 


הבוסתן הארץ ישראלי הוא חלק בלתי נפרד מהנוף ומהתרבות המקומית. הבוסתן מופיע במספר רב של איזכורים לאורך כל ההיסטוריה, החל מהתנ"ך עם הביטוי המפורסם "איש תחת גפנו ותחת תאנתו" (מיכה, ד', ד') ועד אזכורים מאוחרים יותר כמו במחזה "בוסתן ספרדי" של יצחק נבון. עם זאת כשאנו ניגשים לתכנון הגן אנו מתמלאים בספקות לגבי עצי הפרי.


בניגוד למשק חקלאי שמטרתו אחת והיא לספק פירות בכמות מסחרית ובראייה כלכלית, בבואנו לתכנן בוסתן עצי פרי יש לקחת בחשבון שיקולים נוספים, משום שלבוסתן הביתי יש מטרות נוספות, כמו צל ונוי. לכן, על מנת לתכנן בוסתן כזה, יש ראשית למפות את שאר מרכיבי הגן ולהגדיר את הצרכים, כגון אזורי ישיבה ומשחק, כיווני רוחות, אור וצל וכדומה. במידה והבוסתן צמוד לבית, רצוי להתחשב גם בצרכי ויסות האקלים של הבית. לאחר שמפינו את כלל הצרכים השונים ניתן לשבץ עץ פרי רלוונטי שיענה לצורך מחד ויספק את הפירות האהובים עלינו מאידך.


 

צל

אחת המטרות המרכזיות של עצים בגן היא לספק צל. במרבית המקרים הדרישה היא לעצים מהירי צימוח מכיוון שהעץ הוא מוקד השהות בגן ואנו רוצים ליהנות ממנו מהר ככל האפשר ולאורך כל השנה. במקומות חמים נעדיף עצים ירוקי עד ובמקומות קרים ניטע עצים נשירים, שבעונת השלכת מאפשרים ליהנות מהשמש החורפית. עצים העונים לצורך זה הם תות לבן או שחור, תאנה, חלק ממיני האגוז (אגוז מלך ופקאן). קחו בחשבון שעצים אלה משירים כמות גדולה של עלים המספקת עבודה רבה למי שאוהב את גינתו "נקייה"...


שימו לב שמרבית הוורדניים (תפוח, משמש וכדומה) הם אמנם מהירי צימוח אך לא מתאימים להיות עצי צל מכיוון שפירותיהם דורשים קטיף ידני ועיצוב המותאם לקטיף כזה אינו מתאים לצרכי צל. בנוסף, פירותיהם רגישים למזיקים שונים והם זקוקים להדברה אינטנסיבית שלא תמיד מתאימה לגינה ביתית.


במידה ואתם גרים באזור חם והייתם רוצים הצללה גם בחורף, ניתן לפזול לכיוון העצים ירוקי העד. גם כאן נצמד לעצים מהירי צימוח הניתנים לקטיף מהקרקע. מבין ירוקי העד ניתן למנות את המקדמיה, אגוז המלבר, זית מזנים שונים (ברנע ומנזלינו – לסורי צימוח איטי יחסית), שעועית הגלידה, עצי הדר שונים, מנגו ואבוקדו. למי שזמנו בידו והוא חושב כבר על הדורות הבאים, אפשר לשתול עצים שצימוחם איטי יותר, כגון החרוב והליצ'י.


 

פרטיות

מחסומים, הפרדה וחציצה הינם צורך נפוץ בגן, ולעצי הפרי יש בהחלט אמירה גם בנושא זה. ניתן ליצור גדר או חיץ בעזרת עצים נמוכים/שיחים כגון רימון, שיזף תרבותי, פיטנגו, שזיף המושל (בשונה מהשזיף זהו שיח עמיד כמעט ללא מזיקים), גוג'יברי ועוד. דרך נפלאה להשיג הן פרטיות והן צל היא בעזרת מטפסים, אותם ניתן לעצב אופקית כסככה או אנכית כגדר, לבחירתנו.

קיימים מטפסים רבים הנותנים פרי, ביניהם אנו מוצאים את הגפן (רצוי מזנים אמריקאים דוגמת איזבלה שאינה רגישה לקימחון), הפסיפלורה, מגנוליית היין והקיווי (שלפריחתו ריח לא נעים וכדאי להרחיקו מפינת ישיבה).כיום התברכנו בשפע של זני פטל המתאימים לאזורים חמים וחלקם ללא קוצים. זני הפטל השחור (Black berry) כמו ה'טריפל קראון', לרוב יתנו כמות פרי גדולה עם תנובה אחת בעוד שזני הפטל האדומים/צהובים יתנו מספר רב של גלי פרי, מה שמתאים יותר לגינה הביתית. נדגיש כי ניתן להדלות גם עצי פרי כגדר. לדוגמה, בדרום צרפת נפוץ להדלות אגס\ תפוח על קירות הבית.


 

שיחים ונוי

קיימים שיחים רבים שיכולים לשמש לנוי בגן, אך גם לתת תנובה. שיחי התבלין כבר הפכו לנכס צאן ברזל של הגינון הישראלי, דוגמת הלבנדר והרוזמרין. כולם מכירים את הפיטנגו אך קיימים עוד שיחי פרי יפים וטעימים:
דוגמה נפלאה לכך הן האוכמניות. זהו שיח יפה בעל עלים ירוקים רעננים ופרי טעים. שיח נשיר, קל לגידול שכיום ניתן להשיג במגוון רחב של זנים ועמידות שונה לקור. לאוכמניות חיסרון אחד משמעותי והוא הצורך בקרקע חומצית. אפשר לקבל מידת חומציות טובה בעזרת דישון בגופרת אמון, או פשוט לשפוך את שאריות הקפה השחור בסביבת השיח.


שיח נשיר נוסף הוא הגוג'יברי (אטד) ממשפחת הסולניים, שהתפרסם בעקבות הסגולות הבריאותיות של פירותיו. הגוג'יברי קל לגידול וסלחני ביותר ליובש, קרה ואדמות גירניות.
שיחים ירוקי עד ישמרו על מראה דומה של הגן בקיץ ובחורף. ניתן לשלב מיני הדרים ננסיים, אשר כמו כל עצי ההדר מספקים ריח נפלא, קלים יחסית לגידול אך רגישים לקרה. קיימים גם שפע של עצי פרי אקזוטיים שניתן לעצב כשיח כמו גוייבה תותית/ננסית, שזיף השיח, וזו רק רשימה חלקית כמובן.


הפיטנגו היה נפוץ בעבר כשיח לגדרות חיות באזור השפלה, וכיום קיימים בשוק מספר רב של זנים בעלי פרי בגודל משופר וציפה גדולה יותר. צמח נפוץ מאוד כשיח נוי בעיקר במישור החוף הוא הקריסה, העמיד לקו ראשון של חוף ולמליחות. למרות שניתן לאכול את פירותיו הוא לא ידוע כשיח מאכל וחבל. גם בגינה על טהרת צמחיית ארצנו ניתן לשלב שיחי מאכל, כגון שיזף תרבותי (עָנֶב בערבית), רימון ואוג הבורסקאים (סומק).


 

תוצרת

אחרי הכל שתלנו את העץ כדי לקבל תנובה ביתית איכותית שגידלנו במו ידינו. בגידול נכון, עצי פרי שמקורם בחקלאות יניבו כמויות גדולות של פרי, אולם ללא תכנון זמני ההנבה אנו עלולים למצוא את מיטב פרותינו נושרים על הקרקע ללא דורש. לכן יש לקחת בחשבון את זמני ההבשלה של הזנים השונים.


גיוון מיני וזני פרי עם מועדי הבשלה שונים יספקו לנו רצף של פרי לאורך השנה. לדוגמה, אם חפצתם בתפוח בחרו בעצי תפוח מזנים שונים. נתחיל מ"ענה" שמניב באפריל, "סטרקינג" אחריו, לאחר מכן ה"גרני-סמיט" בספטמבר-אוקטובר. הזן המאפיל לתפוח הוא ה"פינקליידי" המבשיל בנובמבר. דוגמה נוספת, הפעם מירוקי העד, הן הקלמנטינות/מנדרינות. "מינאולה" שמבכיר בדצמבר, "אור" בינואר, "מור" בפברואר וה"הדס" סוגר במרץ.


עקרון נוסף מעבר לעקרון דירוג זמני ההבשלה הוא שימוש בזנים ותיקים או במינים אקזוטיים. ככלל, זנים שלא עברו התאמה לצרכי החקלאי המודרני יניבו לאורך תקופה ארוכה יותר. לדוגמה, תאנה ברזילאית, הזן הנפוץ בחקלאות, יניב בסוף אוגוסט את כל פירותיו. לעומתו זנים מקומיים יניבו לאורך מרבית הקיץ.

הגנת הצומח

מרבית העצים הנמצאים בשימוש חקלאי סובלים מרגישות יתר למחלות ומזיקים. שמירה על מגוון רחב ככל האפשר של מינים וזנים, יאפשר למערכת האקולוגית ליצור איזונים בין טורפים טבעיים ומזיקים. היבט שני של הגנת הצומח הוא משך זמן ההבשלה. ככל שהפרי שוהה על העץ זמן רב יותר, כך יש יותר סיכוי לנגיעות.

לדוגמה, תפוח זהוב שמבשיל לאורך חודשיים קל יותר לגידול בהשוואה לתפוח גרני-סמיט שמשך ההבשלה שלו כחצי שנה. ההיבט השלישי הוא שימוש בצמחים שאין להם מזיקים טבעיים בארץ, מכיוון שהם אינם ילידי המקום. לדוגמה קיוי לא סובל כלל ממזיקים, הכלל נכון גם לליצ'י וכו'.

סיכום

התברכנו במגוון עצום של עצי פרי ושיחי מאכל שיכולים לתת מענה לכל צורך בגן. בתכנון נכון, ניתן ליהנות מגן יפה ונעים, ויחד עם זאת מניב, לאורך רוב חודשי השנה.

 

ליצירת קשר עם אלאור elorlevi@gmail.com

לקריאה נוספת: מידע רב נוסף תוכלו למצוא בחוברת "סודן של הגינות הקהילתיות",שניתנת להורדה מאתר של

משרד החקלאות.

 להמשך קריאה על עצי פרי בקיץ הנחיות לטיפול יעיל