פירות יער

לא צריך אקלים קר כדי לגדל אותם ולא צריך להתגורר באזור הררי. חלק מפירות היער, כמו אוכמניות ופטל, ניתן לגדל בהצלחה במרבית אזורי הארץ, גם בגינה הביתית

כתב- דן בכר, משתלת שפם

התפיסה המקובלת גורסת כי פירות היער השונים (Berry's למיניהם), צריכים אקלים קר כדי שהגידול שלהם יצליח, ולכן הם מתאימים רק להרים הגבוהים בישראל. אך זה לא נכון לגבי כולם. את האוכמניות (vaccinium corymbosum) למשל, ניתן בהחלט לגדל כמעט בכל בית בישראל, אפילו על מרפסת בתל אביב או באשדוד, ומגדלים אותן היום כגידול חקלאי גם באזור חיפה והשרון. פרי האוכמניות מוגדר כמזון-על תודות לתכונות הבריאותיות הרבות שלו ולערכים התזונתיים שבו הכוללים ויטמינים, מינרלים, יסודות קורט, נוגדי חמצון עוצמתיים, סיבים תזונתיים.

אומניות, שתילה וטיפול

בישראל מוכרות שלוש קבוצות של שיחי אוכמניות: שיחים דרומיים (southern hay bush), שמקורם הטבעי הוא דרום ארצות הברית, מפלורידה עד טקסס. דרישות הקור שלהם נמוכות ורוב השיחים אינם נשירים ומתאימים לכל אזור ישראל, כולל הערבה. הזנים המוכרים של קבוצה זו – 'סאן שיין' ו'סאן שיין בלו'. הקבוצה השנייה היא קבוצת הרביט-איי (Rabbiteye blueberry), שמוצאה ממרכז ארה"ב. רוב הזנים בקבוצה זו ישמחו לקבל מנות קור ויתנו בהתאם יותר פרי, אך ניתן לגדלם גם במרבית חלקי הארץ. הקבוצה השלישית היא של השיחים הצפוניים, אשר נותנים את הפרי הגדול ביותר מבין האוכמניות, אך הם חייבים מנות קור גדולות ומתאימים לגידול רק בהר הגבוה.

צמחי אוכמניות חייבים מים עם PH נמוך מ-6 (PH זה מדד חומציות ובסיסיות, כש- 1 הוא חומצה ו-14 בסיס). גם חומצה וגם בסיס מסוכנים באותה מידה לאדם ולצמח, PH7 הוא מצב ניטרלי שטוב לאדם ולרוב הצמחים. אוכמניות חייבות גם אדמה אוורירית לכן הפתרון האידיאלי הוא שתילה במצע גידול ובמיכלים. שימו לב שגודל המיכל חייב להיות כזה שיאפשר הוצאת הצמח מתוכו מבלי לפרק את גוש השורשים.

את רמת ה-PH מתקנים על ידי הוספת גופרית, אותה ניתן לקנות בחלק ממשתלות המכירה. נותנים שלוש מנות בשנה, בחודשים מרץ, יולי וספטמבר. גם דשן חשוב לאוכמניות בכדי לתת פרי ראוי. מומלץ להשתמש בדשן בשחרור איטי, ומדשנים יחד עם מתן הגופרית. שימו לב שהמרשם הזה (דשן + גופרית) טוב לעוד צמחים רבים כגון ברונפלסיה, גרדניה, קפה, ליצ'י ועוד.
צמחי האוכמניות לא מפתחים בית שורשים גדול וניתן לגדלם במיכל של 25-30 ליטר, אך יש צורך אחת לכמה שנים לחדש את המצע (לכן צורת המיכל חשובה, שכן בחידוש המצע יש להוציא את הצמח כולו מהמיכל).
הזנים המתאימים לגידול במרבית אזורי הארץ, כאמור, הם מקבוצת השיחים הדרומיים, כגון "סאן שיין", "סאן שיין בלו", "בילוקסי", "שרפ-בלו" ולאזורים קרים כגון ירושלים והסביבה – "בלו ריי", "בלו קריספ". ברוב שטח ישראל (למעט קוו חוף ראשון והר הגבוה) יש סביב 250-300 מנות קור בשנה, למי שמחפש צמחים בהתאם.
אוכמניות הן עץ לפי ההלכה וחייבות בספירת עורלה, כלומר אסור לאכול את הפרי בשלוש השנים הראשונות לאחר הנטיעה. זו אחת הסיבות לבחירת זנים (בגידול מסחרי) שאינם נוטים להצמיח ענפים חדשים מהקרקע אלא בעיקר מהגזע.

שיח פטל, שתילה וטיפול 

סוג נוסף של פרי יער הניתן לגידול ביתי הוא הפטל, אבל לא זה המוכר לנו מהטבע בארץ הנקרא "פטל קדוש", אלא זה המוכר כ- rubus או raspberry. מוכרות שתי קבוצות עיקריות של פטל: פלוריקני – נותן פרי על הצימוח של השנה הקודמת, ו-פרימוקני – נותן פרי על הצימוח של השנה הראשונה. בארץ כמעט כל הזנים הם פרימוקניים, זאת אומרת שמבחינה חקלאית (= גידול לצורך שימוש בפרי) הפטל הוא בפועל ציצת שורשים. 

פרי הפטל צבעו כמעט תמיד אדום או צהוב. כל זני הפטל מחליפים את ענף הצמיחה תוך 14-16 חודשים, הענף ימות ולא ניתן לחדש אותו, ובכל שנה מתחיל צימוח חדש מהקרקע (לכן בין היתר פסקה הרבנות הראשית על הפטל כירק - פרי האדמה).
פטל צורך הרבה מים אך סובל מעודף מים, במידה ושותלים בגינה חשוב לבחור מקום עם ניקוז טוב. הצמח חייב הדליה, אפשר בעזרת קני במבוק או עם עמודי ברזל. בכל מקרה, גובה החוט העליון צריך להיות כ 1.5-1.8 מטר מהקרקע. קושרים עם חוט פלסטי או גומיות.
יש לדשן את הפטל, 3-4 פעמים בשנה, רצוי בדשן בשחרור איטי. יש להימנע משימוש בדשן בחודשי החורף, משום כשטמפרטורת הקרקע יורדת מתחת ל-20 מ"צ, הדשן אינו מתפרק ואינו זמין לצמח. בנוסף, הרי הצמח נמצא בתרדמה.
אחרי הבשלת גל הפרי הראשון של השנה, מקובל לגזום את החלק שהניב והצמח יגדל ענפים צדדיים וייתן פרי פעם נוספת. בתנאים טובים, ניתן לקבל שלושה גלי פרי בשנה. בחודש ינואר גוזמים את הצמח עד הקרקע ומחכים לצימוח החדש של האביב.