דישון- לתת לצמח רק את מה שהוא צריך

מהם יסודות ההזנה העיקריים בהם משתמשים בגינון בארץ ?

כתב: אגר' יוני אוסרוביץ, אגרונום , טוף מרום גולן

הפעם, נתייחס באופן מפורט אל חלק מיסודות ההזנה העיקריים בהם משתמשים בנוהג הגנני בישראל.

חנקן
 החנקן הוא היסוד הדרוש לצמחים בכמויות הגדולות ביותר. החנקן משמש, קודם כל, כמרכיב מרכזי בחומצות האמינו, אבן היסוד לחלבונים, אליהן גם מתקבע הפחמן שנקלט בתהליכי הפוטוסינתזה והופך לחלק מהחומר האורגני הצמחי.
לחנקן צורות הופעה מגוונות המשתנות בהתאם לתווך, לתנאים ולתהליכים בהם הוא מעורב. תנועתו בצמח חופשית, ועל כן יתרכז בעלים הצעירים שליד קודקודי הצמיחה.
במקרה של מחסור, ינוע חנקן הדרוש להתפתחות מהעלים הזקנים, בתחתית הצמח, אל קודקודי הצמיחה, כך שמחסורו יופיע קודם בתחתית. מחסור בחנקן מתבטא בהבהרת צבעם הירוק של העלים, בהצהבתם מלמטה למעלה ובמקרה של מחסור מתמשך בהופעת גבעול דק ומעוצה, קשה יחסית.
העלמות החנקן מבית השורשים מהירה. על כן, הוספתו במספר מנות קטנות עדיפה בהרבה על דישון במנה גדולה, מרוכזת. בגינון המודרני נהוג להוסיף את החנקן כחלק מדשן מינרלי מסיס. החנקן הזמין לקליטה על ידי שורשים מופיע כחנקן אמוני (אמון = NH4+) או כחנקן ניטרטי (ניטרט = NO3 -).
לסוג החנקן השפעה משמעותית על PH הקרקע הצמודה אל השורש: דישון בחנקן מסוג אמון (למשל על ידי גופרת אמון) נוטה להחמיץ (הורדת PH) את הקרקע הצמודה לשורש ולהגביר בכך את זמינותם של יסודות הזנה אחרים.
ההשפעה הבולטת של דישון בחנקן אמוני בקרקעות ישראל היא על שיפור בזמינות הברזל (ראה מדור קודם) ובזמינות הזרחן, לשניהם בעיית מסיסות (= זמינות) בתנאים הטבעיים של קרקעות הגינון בארץ. במקרה ההפוך, דישון בחנקן מסוג ניטרט (המופיע למשל בדשן חנקת אשלגן) גורם לעליה ב-PH באיזור השורשים ויכול לגרום להקטנת זמינות הזרחן והברזל.
ככלל, השימוש בהרכבי דשנים מורכבים המכילים יותר ניטרט כמו 5.3.8, או במקבילו המוצק 17.10.27, עדיף בגינון במצעים מנותקים, כאשר השימוש בהרכבים המכילים ריכוז אמון מוגבר כמו 7.3.7 או 20.9.20 עדיף כאשר השתילה היא בקרקע.

זרחן
 הזרחן הוא מרכיב קריטי בתרכובות רבות בצמח – הוא נמצא בסוכרים המשמשים כחלק מתהליך הפוטוסינתזה, בחלבונים, ובאופן כללי משמש כנשא של אנרגיה זמינה לתהליכים ביוכימיים בדפנות התא הצמחי ובתוכו. במקרים של מחסור בזרחן גדילת הצמח נתקעת וצבעו הופך לירוק כהה המנומר בגוון אדום ארגמני.
זרחן מופיע בקרקע בצורות שונות, צורתו המסיסה הזמינה לצמח נקראת זרחה PO4-. זמן קצר אחרי הוספת דשן זרחני תרד מסיסות הזרחן והוא יהפוך לחלק משרשרת תרכובות מוצקות התלויות ב- PH הקרקע. משמע, הקרקע יכולה לשמש כמחסן של זרחן ועל כן ניתן להקדים את ביצוע הדישון הזרחני או לרכז אותו במספר מנות לאורך השנה תוך שמירה על יעילות דישון טובה. בעת הכנת שטח חדש לשתילה מקובל להוסיף סופר פוספאט, דשן זרחני מוצק, מגורען, כיסוד במטרה להעלות את רמת הזרחן הכללית. צורתו המוצקה של הזרחן נשמרת כל עוד PH הקרקע בסיסי.
לרשות הצמחים מגוון שיטות לשיפור קליטת הזרחן מהמחסן שבקרקע, אם על ידי החמצתה, על ידי שימוש בתרכובות אורגניות שנפלטות מהשורש או תוך קיום סימביוזה עם פטריות שוכנות קרקע.
כאשר הגידול הוא על מצע מנותק, נמצא שערכי ה- PH נוטים להיות נמוכים ונוחים יותר למסיסות (= זמינות) הזרחן בהשוואה לגידול בקרקע. מאידך, גדלה האפשרות לשטיפת הזרחן כתוצאה מהשקיית יתר או גשם ועל כן מומלץ דישון רציף דרך מערכת ההשקיה בלבד. הדשנים המורכבים מכילים זרחן בכמות מספקת וריכוזו נתון ברוב המקרים בספרה השנייה שבסימון הדשן.

אשלגן
לאשלגן תפקידים חשובים בוויסות יחסי המלחים ומשק המים בתא הצמחי. האשלגן חשוב לשמירה על חוזק מכני כללי בצמח, הוא מצטבר בפרי ויש לו השפעה משמעותית על איכותו, בעיקר מהיבטים של טעם וחיי מדף. למשל, פרי עגבנייה חסר אשלגן יהיה רך ובעל מרקם קמחי.
ללא אשלגן מספק נוטה צמח להיות פגיע למחלות שורש ולרביצה על הקרקע. אשלגן נוטה לנוע אל העלים הצעירים ועל כן מחסור בו יופיע קודם כל בעלים המבוגרים, בשוליהם, מעין כלורוזה (הצהבה) מנומרת מהשוליים פנימה.
בתחום הגנני מתבצע הדישון בעזרת מלח חנקת אשלגן או על ידי דשנים הכוללים אותו עם זרחן. לשורשים עדיפות בקליטת אשלגן וריכוזים גבוהים שלו יכולים להפריע בקליטת חומרי הזנה אחרים כמו סידן ומגנזיום.

סידן
ליוני הסידן חשיבות עליונה בשמירה על חוזק מכני של הצמח. עם הגדילה, בזמן היווצרות תאי צמח חדשים, מצטבר סידן בדפנות התאים ובתווך שביניהם. צבירה זו של סידן שומרת על חיבור ושלמות מרקם העלה או הפרי.
תנועת הסידן בין אברי הצמח נמוכה. מחסור בו, אפילו זמני, יבלוט מיד באזורי הצמיחה הצעירים, בעלים או בפירות, ללא יכולת "למשוך" אותו מעלים מבוגרים יותר שם הוא יכול להימצא בריכוזים גבוהים.
קליטת הסידן ותנועתו בצמח תלויים במשק המים הכללי. על כן, בעת עקת מים, אפילו זמנית, תפגע האספקה אל האיברים הצעירים ויופיעו סימפטומים של מחסור, מעיין נמק (התמוטטות הרקמה) בקודקודי הצמיחה או בקצות הפירות.
לקרקעות ישראל אופי גירי והסידן מצוי כאן בשפע. ריכוז הסידן במי ההשקיה מספק, ברוב המקרים, את דרישת הצמחים גם כאשר הגידול הוא על מצע מנותק ולא נהוג להוסיף אותו כדשן בתחום הגנני.

עם זאת, הקפדה על ממשק מים נכון והימנעות מעקות מלח חשובים כאן במיוחד לאספקה רציפה ומספקת שלו אל אזורי הצמיחה הצעירים.

להמשך קריאה על השקיה ודישון בעונת החורף