גינה צבעונית - להעיז עם הצבע

התייחסות בעלי גינות בארץ לצבע בגינה היא בעיקרה שמרנית אך למען אלה האוהבים להעז, הנה מספר דוגמאות למה אפשר לעשות עם מעט תעוזה. יש שייהנו מהן רק מעל דפי המגזין, ויש שאולי יקבלו השראה וינסו את כוחם גם בגינתם שלהם

כתבה וצילמה : נורית חרמון

לפני שנים מעטות התקיימה במוזיאון ישראל תערוכה ושמה "שכרון צבעים" אשר משכה אליה, שלא כמקובל אצלנו, מאות אלפי מבקרים. מספר המבקרים היה שיא שתערוכות המוזיאון לא מגיעות אליו על פי רוב.

סוד הצלחתה של תערוכה זו היה בנושא שלה - הצבע ומה שהוא מעולל לבני האדם. מקטן ועד גדול, ממביני דבר ועד הדיוטות, כולם חשו שהצבעוניות המשכרת של הציורים מדברת אליהם ומרתקת אותם. כל כך מרתקת שאפילו למוזיאון היו מוכנים לגרור את עצמם...
אהבת בני אנוש לצבע, כך נראה, היא עובדה שאפשר להתייחס אליה כמוגמרת. זאת על אף הבדלים בין עמים שונים בנטייתם לצבעים או לצירופים שונים.

בסוף המאה הקודמת, הנגישות לכל מקום כמעט בעולם והחשיפה של ארצות ומסורות שינתה בעולם המערבי מוסכמות וטעמים מסורתיים ונתנה לגיטימציה לגוונים חדשים ולשילובי צבעים שלא היו מקובלים או אפילו ידועים. בד בבד, ההתפתחות הטכנולוגית והכימית הפכה את הגוונים השונים הנוצרים כתוצאה מערבוב של צבעים לזמינים לכל דורש ובמחיר סביר. כך גם נוצרו צבעים באיכות טובה יותר, העמידים לתנאי מזג אוויר גם מחוץ לבית.

באירופה, החל משנים אלו, הפיצה טרישה גילד, כוהנת הצבע הגדולה, את בדיה הצבעוניים החדישים ואחר כך את ספריה שבהם נתנה ביטוי לתפישתה, הצבעים, הגוונים החדשים והשילובים הנועזים זלגו כמובן מתחום עיצוב הבדים לעיצוב הבית בכלל וגם, כמובן, אל עיצוב הגינה. מגמת החזרה אל מלאכות היד, אל האותנטיות, החזירה בין השאר לאופנה את הרהיטים הצבועים ובשילוב עם אופנת ספרי "עשה זאת בעצמך" הפך הדבר לאפשרי ולפופולרי. כמו כן, גדלה מאוד ההתעניינות בעבודות האתניות ובצבעוניות אתנית של עמים שונים - דרום אמריקה, צפון אפריקה, יפן, הודו ודרום מזרח אסיה בכלל וזו סייעה לעולם המערבי לחרוג מהתייחסותו המסורתית לצבע.
ואם לא די בכל אלה, הפוסט-מודרניזם באדריכלות של סוף המאה הקודמת החזיר גם הוא את הצבע לארכיטקטורה (למשל, עמודים עגולים וצבעוניים וראו את בית אירופה שהיה הראשון בתל אביב, ובתי מגורים שהלכו בעקבותיו).

מהפכת הצבע מצאה את ביטויה הבולט ביותר בסביבתנו הקרובה בצבע החיצוני של הבתים, ובעיקר בצמודי קרקע, אם כי לא רק. אחרי שנים ארוכות של חיפוי קירות ב"שפריץ" לבן, דוקרני ומעצבן, החלו להופיע בשנות התשעים בתים מטויחים בצבעים שונים - צהבהבים, כתומים, בגווני אדמה, גוונים ירקרקים וכו'. בתים בצבעים של טוסקנה, של ספרד ושל מרוקו - כולם היו השראה למהפכת הצבע בווילות הישראליות. במקביל החלו גם הגדרות והשערים להיצבע בצבעים חדשים, עזים יותר.

לטובת הצבע כדאי להוסיף שצביעת אלמנטים דוממים בגינה יכולה להיות תחליף להיעדר פריחה מסיבית. בארץ שבה חודשי הקיץ קשים לפרחים עונתיים שהם נותני המסה הגדולה של הצבע,ובגינה שבעליה התעייפו להחליף פרחים עונתיים פנמיים או שלוש בשנה, הכנסת צבע לגינה בדרך אחרת יכולה להיות פתרון מעניין.
ועם זאת, ההתייחסות לצבע נשארה שמרנית. רובנו מפחדים להעז. בספרים אנו מסתכלים ומתפעלים אך במציאות חוזרים לצבעים הניטרליים והבטוחים אמנם כדי חרס צבועים בכחול קובלט עם לזורה מבריקה אינם עוד כה נועזים כיום, אך קשה לדבר על מהפכה של ממש בשימוש בצבע בתחום הדומם בגינה.
על השמרנות הזאת אפשר להצטער או להתלונן ואולי גם אפשר להסבירה בפחד מפני עריצות הצבע החזק והשטלתן ומן המועקה שהוא עלול ליצור. אבל אפשר גם לברך על השמרנות הזאת. שימוש בצבעים עזים ולא שגרתיים דורש פשוט... חוש לצבע ועם חוש כזה בדרך כלל נולדים או במקרים אחרים מפתחים בעבודה קשה ומאומצת. רובנו פשוט הולכים אחרי צו האופנה המוכתב לנו על ידי הגורמים המעוניינים ואולי טוב שכך.
ויש סיבה נוספת לברך על השמרנות. ידגים אותה היטב בניין שנמצא ברחוב קיבוץ גלויות בתל אביב. כפי שרואים מן הצילום, הבניין נצבע בצבעים ובצורות לא שגרתיות יש בוודאי שלא יאהבו אותו אך נראה שגם אלה האוהדים אותו, כמוני, יסכימו שבניין אחד כזה בלב רחוב מוזנח למדי כמו דרך קיבוץ גלויות הוא שינוי מרענן אך מה היה קורה לו כל הבתים מסביב היו צבועים באותו סגנון במלים אחרות, לעתים נדמה שהצביעה הנועזת והלא מקובלת יפה רק כאשר היא לא שגרתית, כאשר היא אחרת. על רקע המקובל והרגיל ייבלטו הצבעוניות המקורית והרעננות שבה שבעתיים.

ובכל זאת, למען אלה האוהבים להעז, ובגינה הביתית אפשר לעשות זאת בקנה מידה צנוע יחסית, הצילומים שבכתבה זו מנציחים, ברובם, ניסיונות כאלה. יש שייהנו מהם רק מעל דפי המגזין ויש שאולי יקבלו השראה וינסו את כוחם גם בגינתם שלהם כטוב בעינכם.

סגנון חושני ומלא חיים

כשעוסקים בצבע אי אפשר שלא להזכיר את האדריכל המקסיקני הנפלא לואי בראגאן (Luis Barragan 1902 - 1988). בראגאן היה אדריכל אך עסק רבות גם באדריכלות נוף ובתכנון אורבני. הוא יצר סגנון מקסיקני מודרניסטי מיוחד במינו ושילב בו צבעים וטקסטורות מקומיים אשר עשו אותו חושני ומלא חיים. הוא עבד בעיקר במקסיקו ועד לערוב ימיו לא היה מוכר בעולם. תערוכה במוזיאון לאמנות מודרנית בניו-יורק הזניקה את המוניטין שלו לשמיים, רגע לפני שהיה מאוחר מדי, והוא אף זכה לקבל את פרס פריצקר, הפרס המקביל לפרס נובל, באדריכלות.

 להמשך קריאה על שילוב אלמנטים ממתכת בגן הנוי