המסלעה

הגילוי המאוחר של צופן הגן האלפיני, נסיקת גן המסלעה לגבהים והנפילה המהירה לגידול צמחי מסלעה ללא מסלעה. הרהורים לגבי הגנים והנוף בישראל.

כתב וצילם: ד"ר יצחק בירן

כתבה זו עוסקת בשני רבדים, רובד היסטורי-תרבותי ורובד אגרוטכני-גנני. הרובד הראשון מתייחס ליצירת התרבות האנושית בעקבות המעבר מחיי צייד וליקוט לחיי חקלאות. מהפכה זו מיוחסת לאישה הפרימיטיבית, שככל הנראה החלה את גידול הדגניים ליד המערה בעוד הגבר שלה מבלה בצייד וליקוט, לפני כ-11 אלף שנה.

המעבר לחקלאות שינה לגמרי את אורח החיים של המין האנושי ואיפשר את כל מה שקיים היום בעולם המודרני. החלק שמעניין אותנו, כגננים וכמעצבי נוף, הוא ההיסטוריה של חיפוש הצמחים. תחילה, מחפש האדם צמחים למאכל ובשלב מאוחר יותר מתחיל צייד של צמחים למטרות גינון.
בתוך כך, קורה גם משהו יותר מעניין – לפני כ-4,000 שנה מתחיל האדם לבנות את המיתוסים והסמלים שלו, השייכים לתת-המודע הקולקטיבי של החברות השונות באתרי הציביליזציה המתפתחת.
לפני כ-2,000 שנה כבר ניתן לזהות שני כיוונים כלליים: גן פורמלי באירופה (בעיקר יוון ואיטליה) וגן טבעי במזרח אסיה (בעיקר בסין ויפן ומאוחר יותר גם באנגליה). כיוון נוסף, שהתפתח בעיקר במאות השנים האחרונות ומבטא גישה יותר אקולוגית, הוא חיפוש אחר דגמים של חברות צמחים כמו מסלעות, בריכות נוי וסביבתן.

הרובד השני, האגרוטכני-גנני, מתייחס לפן היישומי של מסלעות. בניית מסלעות וגידול צמחים, המתאימים להגדרה של צמחים אלפיניים, דורשים ידע מגוון. תמצאו בסוף הכתבה המלצות לדשן ולמצע גידול, וגם רשימת צמחים בסיסית המתאימים כצמחי מסלעה. בכתבה זו אין הרחבה הקשורה בבניית המסלעות על סוגיהן השונים, אלא הפנייה למקור אמין בנושא (מקור 1).
אתייחס כאן בקצרה לקשר בין מסלעה וטרסה (הרחבה בנושא זה תהיה בחלק השני של הכתבה, שיתפרסם בגליון הבא של "גן ונוף"). הראשונה, מקורה בתרבות חקלאית עתיקה של אגן הים התיכון ואילו האחרונה, התפתחה בערש עידן הנאורות האירופאי, ושורשיה נעוצים במסעות קולומבוס וגילוי ה"עולם החדש". בדומה למסלעה, הטרסה היא מערכת שעושה שימוש באבנים, סלעים, קרקע, טופוגרפיה קיצונית וצמחיה תואמת.

הגילוי המאוחר של האקוסיסטמה האלפינית

ההד של סיפור גן העדן, שבו לעצים יש תכונות אלוהיות, העץ שנותן דעת ושאר המסתורין, רלוונטיים היום יותר מתמיד. אלפי שנות חיפוש אחר צמחים למאכל, בתהליך של ניסוי וטעייה שלעתים גרם לתוצאות קטלניות, הביאו לייסודו של מדע הבוטניקה השימושית. כיום ממשיך חיפוש זה בצורה מדעית ומתוחכמת. ציד צמחים באזור אגן הים התיכון מתועד בתרבות מצרים הקדומה וכולל אקלום של מאות מינים שיובאו מאפריקה ונשתלו בעיקר במקדשים. הרומאים היו בעלי ידע בוטני מפותח מאוד ואף אספו, הכירו ותיעדו מינים רבים מרחבי האימפריה. החיפושים האינטנסיביים הביאו לכך שרוב עצי הפרי והמאכל היו ידועים כבר לפני אלפיים שנה.
ההתעניינות בצמחים לצרכים אסתטיים היתה קיימת, כאמור, לפני אלפי שנים, אך רק בתקופת הרנסנס ואילך היא התעצמה בקנה מידה משמעותי. תיאור מתומצת ומצוין בנושא זה יש בספר מאת Hugh Johnson (מקור 2).
למרות מסעות החיפוש הרבים, אזור אחד נשאר סגור בפני ציידי הצמחים – רכסי ההרים שגובהם אלפי מטרים. רק לפני כ-200 שנה, החלו משלחות אירופאיות לחפש מיני צמחים בהרים, היכן שעצים כבר לא מסוגלים לגדול. בהרים אלו קיימים תנאים מיוחדים: חורף ארוך ומושלג, קיץ קצר עם קרינה מאוד חזקה ויום ארוך, רוחות חזקות לפרקים, ובית גידול המכיל מעט מים עקב מבנה הקרקע החצצי. דרגת החומציות של קרקעות ההרים היא בהתאם לסלע המקור. סלעי גרניט יוצרים קרקע חומצית (הרי האלפים, ההימליה והסיירה בקליפורניה). סלעי משקע ימי (גירניים) יוצרים קרקע בסיסית (הרי הפירנאים והדולומיטים).
כאשר ציידי הצמחים טיפסו וחצו את חגורת העצים הגבוהה ביותר, התגלה נוף צחיח למדי עם צמחיה נמוכה שהלכה ונעשתה ננסית, עד לגובה של 10-15 ס"מ. רוב הצמחים בגובה זה הנם רב-שנתיים מעוצים, נשירים וירוקי-עד וחלקם עשבוניים ( Herbaceous= בלתי מעוצה). קבוצה נוספת שהתגלתה היא גיאופיטים.
פרט לשינוי בגודל הצמח נצפו עוד שני שינויים, האחד בולט והשני נסתר: הפרחים של צמחי ההרים הגבוהים הם גדולים, שופעים ובעלי צבעים טהורים. המאפיין הנסתר הוא בשורשים של צמחי ההרים - אלו מסוגלים לגדול לעומק דרך שכבות חצץ עבות עד לקרקע שיכולה לתמוך בהם. תקופת הקיץ הקצרה היא, אם כן, חגיגה של צבע במרומי ההרים האלפיניים, במקומות בהם נמס השלג ומאפשר מספר חודשי גידול.

מתוך אותם מסעות לגבהים, התפתח נושא המסלעה, בעיקר בגינות הגדולות של המעמד העליון באנגליה. גני מסלעה התאימו במיוחד לגן האנגלי, שמאמצע המאה ה-18 ואילך הפך מגן פורמלי לגן טבעי. המסלעה היא אולי הביטוי החזק ביותר לגן טבעי, שיש בו ייחוד יוצא דופן.

במקביל, גנים בוטניים ברחבי העולם הקימו גני מסלעות ובהם מאות מיני צמחים מסודרים בין פורמציות של סלעים היוצרים כיסי שתילה. שתי מסלעות ראויות לציון הן: 1. מסלעה בגן הבוטני בעיר דנידין Dunedin)) באי הדרומי של ניו זילנד 2. מסלעה בגן של החברה המלכותית לגינון בוויסלי (Wisley), אנגליה. הסבר מצוין על נושא המסלעה ניתן למצוא באנציקלופדיה של החברה האמריקאית להורטיקולטורה (מקור 1).

האם המסלעה הקלאסית מתה?

גינון, כאמור, הוא נושא רב-תחומי שבו מרכיבים מדעיים-אגרוטכניים משולבים במרכיבים תרבותיים-ערכיים. פרט לסגנונות בודדים קבועים ויציבים, קיימות אין סוף "אופנות" שקמות ונופלות לבקרים.
בארץ נצפתה בשנים האחרונות עלייה של צמחים כגון מיני ערערים, ברוש לימוני וצמחים אוסטרליים. כיום צמחים אלו נותרו כמעט ללא שימוש מסיבות שונות.
נושא גן המסלעה עבר גם הוא תהליך של עלייה וירידה. לאחר גילוי בית הגידול המיוחד של ההרים הגבוהים החלה, בעיקר באנגליה, קדחת של הקמת גינות מסלעה. הוקמו משתלות לצמחים אלפיניים ונכתבה ספרות ענפה בנושא. שיא גינות המסלעה היה בין שתי מלחמות העולם, אולם לאחריהן חלו שינויים מהירים שגרמו לגוויעתן כעיסוק גנני מוביל, בעיקר בשנות השלושים של המאה הקודמת. שתי הסיבות העיקריות לדעיכת השימוש במסלעות היו:

צמצום שטח הגן

- עד לתקופה הויקטוריאנית, רוב הגינות טופחו בבתים של המעמד העליון. בשנות ה-20 של המאה הקודמת, החלה התרחבות רבה של מעמד הביניים ומרבית פעילות הגינון נעשתה בגינות של מעמד זה. שינוי זה גרם לכך שהגן הטיפוסי בבית האנגלי, שהשתרע על דונם ויותר, הצטמצם לגן בגודל 100-200 מ"ר. בגן כזה אין מקום למסלעות.
צמחי מסלעה ללא מסלעה –מסלעה דורשת טיפול מקצועי ואינטנסיבי. עד שנות ה-30 של המאה הקודמת, מי שטיפל במסלעות היו גננים מקצועיים שנשכרו ע"י המעמד העליון. הגינון של מעמד הביניים נעשה ע"י בעל הבית עצמו, ללא עזרת גנן מקצועי. בעל הבית למד מהר מאוד שצמחי המסלעה לא דורשים בהכרח מסלעה, אלא ניתן לגדלם במגוון שיטות פשוטות. לפיכך, ע"י בחירה מבין מאות מינים ניתן לקבל פריחה כמעט כל השנה, ללא צורך לחקות את בית הגידול המקורי. הפתרון יכול להיות גידול בבית צמיחה קטן עם אוורור טוב (Alpine House) או בערוגה מוגבהת (Raised bed) עם קירות אבן שאיפשרה שתילה אנכית במרווחים (איור 1).

מה צומח מבין ההריסות?
מי שביקר לאחרונה בגני קיו (Kew) בלונדון ראה מבנה מודרני קטן וחדש ליד המסלעה הישנה. במבנה יש תצוגה מתחלפת של צמחי מסלעה פורחים, המהווים את אחת האטרקציות הגדולות של הגן. מה ששרד, אם כן, מגן המסלעה, אלו לא הסלעים, השיפועים ובית הגידול שנבנה בעמל רב, אלא הצמחים הנפלאים עם הפרחים הגדולים והנוף הקטן יחסית. כלומר, במקום גן מסלעה מדובר בצמחים אלפיניים.
חשיבות מיוחדת לנושא זה גלומה בכך שצמחים אלפיניים גדלים ופורחים בזריזות, תכונה המתאימה למי שעוסק בגינון ומחפש נחמה, שמחה, גירוי, פעילות והפתעות הקשורות בגידול צמחים. בניגוד לצמחים טרופיים שכמעט ולא משתנים לאורך השנה, צמחים אלפיניים עוברים במהירות משלב וגטטיבי לשלב פריחה.

במה בעצם מדובר?
הדבר דומה למהפכה החקלאית השנייה: טיפוח של זני חיטה, אורז וצמחים נוספים לחקלאות, המאופיינים בגבעול ועלים קטנים ובתפרחות ויבול גדולים. בצמחים אלפיניים, מאפיינים אלו התפתחו בדרך הטבעית: הצמח האלפיני הינו בעל נוף קטן אך פריחתו גדולה ומרשימה.
צמחים אלפיניים וצמחים אחרים העונים לתנאים אלו (נוף קומפקטי ופריחה שופעת) ניתן לגדל בכמויות ובמגוון רחב גם בשטח קטן וליצור רצף של אירועי פריחה עוקבים.

סיכום
כאן מסתיים חלקה הראשון של הכתבה, שבה דנו בנושא המסלעה בהקשרים שונים – אגרוטכניים וערכיים. המרשם לגידול צמחים אלפיניים – מצע מומלץ ורשימת הצמחים המצומצמת – המופיע במסגרת יאפשר לכל אחד לגדל צמחים אלה בקלות.

להמשך קריאה על אבן וסלע מקומי בעיצוב הגן