הצללה בגינה

אלמנטים יוצרי צל באמצעות צמחיה, כגון סוכת גפנים או פרגולה שעליה משתרג מטפס פורח, הולכות ונעלמות מהגינות הביתיות, במיוחד מאלה ששטח החצר בהן קטן. נורית חרמון, שסבורה שכל גינה צריכה אלמנט כזה, מנסה להסביר את הפיחות שחל במעמדן של סוכות אלה.

כתבה: נורית חרמון

בגינות הביתיות הוותיקות יש ייצוג מכובד למצללות. לפעמים קצת פגומות, עירומות מצמחיה ומבוישות, אך מתעקשות לשרוד
 

מה נכון וטבעי לארץ, שבחלקה שורר אקלים סובטרופי ובחלקה אקלים ים תיכוני ומזג האוויר בה חם במשך כשמונה חודשים בשנה, אם לא יותר? מסתור מן השמש הקופחת, כמובן.
ואכן, בכל גינה ביתית כמעט נמצא מצללה (=פרגולה) בפינת ההסבה, צמודה לבית. הרי אף אחד אינו רוצה לשבת בחוץ ולדון את עצמו לחסדי השמש הישראלית. אבל הפרגולה הזאת, בפינת ההסבה, יש לה על פי רוב אופי מסוים – היא מסיבית, עשויה מחומרים יקרים (אשר נועדו להתאים לסגנון הבית המעוצב העכשווי) כגון אדני רכבת עבים, עץ גושני מהוקצע אחר, "ריילסים" כבדים ממתכת. היא לעתים רחוקות משמשת משען למטפס פרחוני ולאמיתו של דבר היא מהווה חלק מן הבית יותר מאשר חלק מן הגן ולא עליה ברצוני לדבר.

העניין שלי הוא באלמנטים אחרים כמו מצללה ארוכה (בקו ישר או מתעגל) מעל לשביל או לחלק משביל,
או סוכה נפרדת מן הבית (כזו שהיום קוראים לה "גזיבו"), מוסך למכונית ועליו מטפס פרחוני או שער ומעליו קשת עטורה במטפס (ואין הכוונה כאן לפיקוס בנימינה הגזום הנפוץ בתל אביב). כל אלה אינם חזון נפרץ וזאת על אף שהם מהווים אלמנטים יוצרי צל ועניין בגן ובראש ובראשונה בעיני- אלמנטים יוצרים אווירה ראשונים במעלה. 

מה כל כך יפה באלמנטים הללו שמטפס משתלשל מהם?

ראשית, המראה עצמו – אלמנט בנוי ועליו כמו מישהו שפך מלמעלה שפע של עלים ופרחים באקראי, כלאחר יד. או לחלופין, שלד דק ובו שזורים בעדינות ענפים פורחים משתרגים וקנוקנות נאחזות בו בדרך למעלה. אך לא רק המראה כובש את הלב. מפל העלים והפרחים על שלד של סוכה מעורר תחושה של רכות, נועם, נינוחות, חמימות ושלווה.
התמונה עצמה משמחת את הלב ויוצרת רגע של נחת ואם יורשה לי, שבריר קל של מלאות ההוויה. ואם לא די בכך, המראה הזה גם מעלה שפע של אסוציאציות במוחנו - ציורי הקיר של וילה רומאית בפומפי ובהרקולנום, ציורי גינות מימי הביניים, גינות כפריות מאירופה, שלא לדבר על החלום הישן של "איש תחת גפנו ותחת תאנתו".

כרגיל, החלום יפה אך אליה - וקוץ בה, ולמען האמת, כמה ”קוצים" בה.
נבחן אותם אחד אחד.
קוץ ראשון - מצללה היתה למרכיב יקר בגן הנוי. לא במקרה רוב הדוגמאות שהבאתי למעלה לקוחות מגנים ציבוריים שתקציב הפיתוח שלהן מאפשר לתכנן מרכיב כזה. בגינות פרטיות, אחרי שבונים את המצללה בפינת ההסבה, לא תמיד מספיק התקציב לאלמנטים נוספים של צל. כדי להציל אותה מטענת היוקר, אני מבקשת להזכיר שמצללה אפשר לבנות גם מחומרים פשוטים ביותר, כגון צינורות מתכת (ראו בכפרים הערביים את הסוכות המקסימות עם הגפן המטפסת עד לגג), פרופילים של מתכת מרובעים ומגולוונים, מקלות חזרן עבים או סנאדות מעץ איקליפטוס. שימוש בחומרים פשוטים יותר יקטין את ההוצאות.

כדי להימנע מהוצאות פרועות דרוש לעתים קצת רצון טוב ודמיון. אני, למשל, העתקתי מגינה של חברים את הרעיון להקים סוכה לפטראה המשתרגת בגינתי מתעלות רשת תעשייתיות המיועדות בדרך כלל להגנת כבלי חשמל. ריתוך של הרשתות זו לזו (על ידי איש מקצוע) יצר סוכה נחמדת שעליה נשענת הפטראה ושוב אין היא קורסת מדי אביב (בגלל כובדה) מהקיר שעליו נשענה במקור.
( בכל פעם שאזכיר מצללה כוונתי לשלוש האפשרויות הללו)
למטפס אחר, סטיגמפילון ריסני, בניתי מעין קשת מתכת מסולמות ברזל של ספריה ישנה שהושלכה בשכונה. שני סולמות צדדיים ואחד מלמעלה (אחרי שצבעתי אותם בצבע שחור נוגד חלודה) והרי לכם קשת שנעים לעבור דרכה ולהניח לענפי המטפס הדקיקים לדגדג את העורף. אף על פי שהושקעה עבודה מסוימת (בכל מקרה, אין לוותר על טיפול ברגלי העמודים התקועים בקרקע, כדי למנוע את החלדתם או התפוררותם כתוצאה מהמגע המתמיד עם הקרקע הלחה), הרבה כסף נחסך כאן ולסולמות היתה עדנה.

קוץ שני – מצללות הן מטבען אלמנטים גדולים יחסית ומתאימים לגינות רחבות ידיים. זו הסיבה שעדיין קל יותר למצוא דוגמאות למצללות ראויות לשמן בגנים ציבוריים מאשר בגנים פרטיים. היום לעומת זאת, שטח הגינות הולך וקטן (בהתאמה לבית שהולך וגדל) וברבות מהן לא נותר מקום לסוכה בקצה גינה, או למצללה מתעגלת עם השביל. בגינות הממחטה הללו אינני סבורה שחייבים להשחיל מצללה או סוכה בכל מחיר, אך דווקא במקומות כאלו אפשר לבחור באלמנט הקטן יותר – קשת מעל לשער הכניסה או באלמנט שמוקצב לו שטח מראש כמו החניה למכונית. ואם נחזור למצללה בפינת ההסבה, אני סבורה שמוטב היה לו במקום מצללות מסיביות ועירומות היינו רואים יותר מצללות עטופות בצמח מטפס. ואם לא עטופות כליל, אז לפחות מעוטרות במטפס עדין המטשטש את קווי המצללה הישרים והנוקשים.

קוץ שלישי - מטפסים הם צמחים משונים. במסורת האנגלית מתארים את התנהגותם במשפט אחד חביב: First they sleep, then they creep and finally they leap!
ובתרגום חופשי שלי – בהתחלה הם רדומים, אחר-כך הם זוחלים ובסוף הם מזנקים!
מניסיוני אני יכולה להישבע שזו אמת לאמיתה. הפטראה שלי נרדמה לשנתיים תמימות לפני שהואילה להצמיח ענפון ראשון. כמוה היסמין המחולק, שמֵאֵן להראות כל סימן חיים עד שכמעט ויתרתי עליו, וכיוצא בזה שאר המטפסים בגינתי, שהיום כבר צריך לרסן אותם. מובן שהתנהגות זו אופיינית למטפסים רב-שנתיים ולא למטפסים חד-שנתיים (כן, יש כאלו, כמו כמה מיני לפופית). כמו כן, היא מתקיימת רק בשתילים צעירים. ברור שהתנהגות זו איננה מתאימה למזג של כל אחד ובוודאי לא לקצרי רוח. דרך בטוחה להקהות את חודו של ה"קוץ" הזה היא לקנות שתיל גדול ומפותח במכל של 10 ל' או יותר. המטפס יוותר על שלב התרדמת והזחילה ועד מהרה יזנק למעלה.

קוץ רביעי – מטפסים נמרצים ואפילו תוקפניים, שגיזומם כרוך בעבודה רבה וקשה, הוציאו שם רע למטפסים בכלל. זו אולי הסיבה העיקרית לפיחות במעמד ההמצללה. גידולם של מטפסים כמו בוגנווילאה, ויסטריה סינית, תונברגיה גדולת-פרחים, עקולית משרישה, קלרודנדרון חלק או יערה יפנית, אכן דורש עבודה רבה ועמידה על המשמר. אך לא כולם הם כאלו. יש בארץ היום מגוון גדול של מטפסים מרוסנים יותר שאינם אמורים להרתיע. ובכל זאת, גם אם המטפס אינו מן המשתוללים והפרועים, טיפוחו לצמח גדול ומפותח על סוכה דורש עבודה וגםהבנה בטיבו ובהליכותיו של המטפס. במלים אחרות, העניין הזה אינו מתאים למי שאין לו זמן וחשק או גנן מסור שיודע את המלאכה.

קוץ חמישי – מטפסים פורחים הוא מושג כובש אך מטעה, כי רובם אינם פורחים כל השנה. יש הפורחים פריחה מרהיבה אך קצרה (ויסטריה, יסמין פרחוני, מנסואה שומית, אורנית לוהבת), רבים פורחים לאורך כל הקיץ והסתיו (זני פנדוריאה, פודרית ורודה, אלמון הודי, סביון מזהיר, מיני אלמנדה ומנדווילה, פנטלינון צהוב), ומקצתם פורחים פריחה ראשית באביב ומשנית בסתיו (פטראה משתרגת, זני ורדים מסוימים). יתר על כן, רוב אלה שפורחים בקיץ בעוז הם מטפסים טרופיים, אוהבי חום מושבעים, ובחורף הם נשירים. תכונה זו היא לצנינים בעיני רבים, החולמים על פריחה כל השנה, מה עוד ששפע הפריחה מותנה בהשקיה סדירה ולעתים רבה. על כך אפשר להשיב שאין כמו פריחה עונתית ליצירת עניין מחודש בגן וכן, שהמטפס הנשיר מאפשר לשמש לחדור דרך הסוכה דווקא בימי החורף שבהם מעט שמש חמימה אינה מזיקה לאיש. יש אף כאלו, מביני עניין, המעדיפים את מראה המטפס העדין על פני המטפס הנמרץ המכסה כל סנטימטר אפשרי ואכן, הרבה חן יש בסוכה או בקשת, שהשלד שלה מבצבץ מבעד למטפס ואינו מכוסה כליל.

קוץ ששי – כבר נרמז שכמות המים הנדרשת לגידול מטפס פורח יפה גדולה ורבה. לכך אין תרופה אלא רק הפיצוי הענק בצורה של נחת ועונג בעת הפריחה. אם אתם חושבים שהפרזתי – נסו לדמיין שער עטוף בוורד בנקסי צהוב או סוכה וממנה נוטפים אשכולות של אורנית לוהבת.
בחלק השני של הכתבה, שיתפרסם בגליון הבא של "גן ונוף", אנסה כאמור לתת טיפים תחזוקתיים חשובים הנוגעים למטפסים על מצללות.
רשימת שמות המטפסים שנזכרו בכתבה

לכתבה על צמחי גן מטפסים