כתבה וצילמה: הדס צוק
המילה הספרדית "פטיו" פירושה חצר. מסיבות היסטוריות המילה הפכה למושג. חצר פנימית פתוחה לשמיים וסגורה בין קירות. למעשה, גינות רבות בארץ הן היום גינות פטיו, כיוון שהחצרות תחומות בקירות בנויים. במקומות שונים על פני הגלובוס ולאורך כל ההיסטוריה נשתמר אותו רעיון מרכזי של גן קטן צמוד לבית, המהווה מקום מרגוע ומפלט (באנגלית COURTYARD), ומשמש כ"חדר מגורים חיצוני".
סגנון הפטיו והצמחים האופייניים
הסגנונות רבים ומקורותיהם שונים: בעלי השפעה איסלמית, סגנון ימי הביניים, איטלקי-רנסנסי , רומנטי, קולניאלי, גני צבע אומנותיים, יפני מודרני או מינימליסטי. ישנן חצרות שמתוכננות ע"פ נושא כמו גן תבלינים וצמחי מאכל, גן טרופי או גן יובשני, גן פסלים ואחרים.
אנחנו נתמקד בסגנונות הבאים: קלאסי, ים-תיכוני, לטיני מודרני ופטיו בהשראה יפנית. בכל סגנון נציע גם כמה צמחים המאפיינים אותו.
הסגנון הקלאסי
הרעיונות שאובים מהגנים הרומיים. הגן העירוני הרומי הטיפוסי, ההורטוס, היה מרובע ובסגנון פורמלי. הוא התאפיין בשביל מקורה, עם עמודים תומכים מאבן או משיש, שהקיף את הגן (PERITYLE) בקירות הגן היו פתחים שהיוו מסגרת לנוף שנשקף דרכם, אשר שימש מקור השראה לעיצוב החלל הפנימי. החלל הפנימי, גם הוא מרובע, היה באותו מפלס של השביל המקורה או שקוע. השבילים היו מאדמה מהודקת או מאבנים קטנות והם הגדירו אזורי השתילה. שיחי אשכרוע ירוק-העד (Buxus sempervirens).
גזומים שימשו כגובלים נמוכים לערוגות או שנגזמו בצורות שונות ושימשו כפסלים. בערוגות גידלו פרחים עונתיים שמוצאם מתחומי האימפריה הרומית ובעיקר, ורדים, סיגליות והדסים בהם השתמשו לשזירת זרים לטקסים דתיים.
המרכיב הנפוץ ביותר היה אלמנט מים מרכזי: בריכת אבן או אגן מאבן, אשר המים נשפכים לתוכם מתוך פסל או מזרקה (אם הטופוגרפיה אפשרה למים ליפול בגרביטציה...) ניתן היה גם ליהנות מקול זרימת המים בתעלות קטנות לאורך גרמי המדרגות. קישוט נפוץ היו פסלי-ראש וחזה, מקובעים על עמודים, בעיקר של אלים הקשורים לגן: ונוס אלת היופי ומגינת ההורטוס ופאן אל הטבע. לעתים, היו בונים ליד אחד הקירות החיצוניים מקדש קטן מקושט בצדפים או במוזאיקה ומעמידים בתוכו פסל של נימפה. פריטי אמנות אחרים בגן, כמו גם השולחנות והמושבים, היו עשויים מאבן מסותת או שילוב של אבן וברונזה. ספסלי אבן מרופדים בכריות היו מסודרים סביב הבריכה, בה היו מצננים את כדי היין.
הגן הקלאסי מתאים יותר לארצות קרירות. לבנות קירוי עם עמודי אבן סביב כל הגן - זו הוצאה לא קטנה אפשרות זולה ומעשית יכולה להיות בניית סוכך שניתמך בקירות ומתקפל כאשר לא זקוקים להצללה או הגנה מגשם. גן בסגנון קלאסי יהיה בעל קווים נקיים, חומרי הריצוף יהיו גרנוליט, בטון או גרנוליט בשילוב עם אריכים ניתן לשלב אלמנטים בעלי קשתות ופסלי אבן או מתחת. החצר אינה חייבת להיות סימטרית והצמחיה תהיה מינימלית.
רשימת צמחים שמתאימים לגן בסגנון הקלאסי
הסגנון הים-תיכוני
אזור הים התיכון הוא ערש לתרבויות שונות וגינות פטיו היו בו כבר באלף הראשון. יחד עם זאת הסגנון הזה אינו מוגבל לאזור גיאוגרפי. הוא מתאים לכל מקום בו מזג האוויר חם ויבש בקיץ, החורף רטוב עם טמפרטורות מעל לנקודת הקיפאון, בדרך כלל. זה כולל חלקים במרכז ובדרום קליפורניה, אזור הכף הדרומי בדום אפריקה, חלק מחופי צ'ילה וחלקים בדרום, במערב ובמזרח אוסטרליה.
החצרות נועדו בראש ובראשונה לשמש גן עדן שקט להתחלת היום, או כמקום מפלט נוח ומוצל למנוחת הצהריים, או מקום בו המשפחה והחברים נאספים לאכול בערב קריר.
חצר יכולה להיות מקום בו מכינים אוכל, מגדלים תבלינים או מקום משחק בטוח לילדים. מעל לכל - מקום של יופי שקסמו בקווים הפשוטים.
הדברים המאפיינים: קירות אבן חשופים או צבועים בלבן או בצביעה דקורטיבית עם מוטיבים ים-תיכוניים. הריצוף הוא אבן או אריחי טרה קוטה או בטון צבוע.
מדרגות, משקופים או מעקות ניתן לצבוע בגווני כחול. הוספות בגן מעטות והן ליופי ולשימוש כאחד: שולחן וכיסאות קרוב לבית, פרגול לצל עם צמחים מטפסים או גג במבוק מוצבת רחוק יותר מהבית - לפרטיות. אלמנט מים הוא תוספת מאוחרת אך חשובה למסורת הגינות היום תיכונית, כי הוא מוסיף תנועה וצליל. עיצובו חייב להיות פשוט במטרה להשיג את האפקט הכולל.
.jpg "פטיו בסגנון קלאסי עם מטפסים")
הצמחים מתאימים להשגת פשטות פרקטית ואלגנטית הם:
עצי צל נושאי פרי:
1. זית אירופי (Olea europaea)
2. רימון מצוי (Punica granatum)
3. משמש מצוי (Ameniaca vulgaris)
4. שקד מצוי (Amygdalus communis)
5. הדרים (Citus)
לאורך הקירות ניתן לשתול מטפסים או עצי פרי. במטרה לחסוך במקום מעצבים אותם בסגנון 'אספלייר' (ESPALIER) - כך שצמיחת הענפים מכוונת, בעזרת קשירה וגיזומים, שיהיו צמודים לקיר וללא נפח, בדומה למטפס. במקום ערוגות וצמחים גובלים אפשר לגדל צמחים
בכדי חימר ניידים ולשנות מדי פעם את מראה הגן.
בעציצים גדולים ניתן לשתול הדרים וכן
: 6. הרדוף הנחלים (Nerium oleander) 7. דקל טרכיקרפוס פורטון (Trachycarpus fortunei)
8 פלרגון (Pelargonium) - מינים שונים (מוכר יותר בשמו הפופולרי - "גרניום").
9. חמנית (Helianthus)
10. עפרית הכף.
11. בת-קלה חבשית (Zantedeschia aethiopica)
מטפסים כמו:
12. לפופית נאה (Ipomea tricolor)
13. בוגוויליאה חלקה (Bougainvillea glabra) וב. נאה (B. spectabilis).
14. ימין רפואי (Jasminum officinale)
15. גפן היין (Vitis vinifera)
צמחי בצל ופקעת כמו:
16. נרקיס מצוי (Narcissus tazetta)
17. רקפת מצויה (Cyclamen persicum)
18. אגפנתוס אפריקני (Agapanthus africanus)
צמחי תבלין ריחניים להשלמת התמונה:
19. רוזמרין רפואי (Rosmarinus officinalis)
20. אזוביון משונן (Lavendula dentata)
21. אזוב מצוי (Majorana syriaca)
22. בת-קרנית פשוטה (Thymus vulgaris)
23. מיני מרווה (Salvia)
פטיו- הסגנון הלטיני
סימני ההיכר של הפטיו הלטיני הוא עיצוב פשוט, צבעים עזים וצמחים מודגשים. מקסיקו, כדוגמה לסגנון הלטיני, הפכה למושבה ספרדית ב- 1521 ולכן מובנת ההשפעה הספרדית החזקה על הגן המקסיקני. ישנה השפעה של הסגנון המוסלמי-מורי מצפון אפריקה, שחדר לספרד עם כיבוש המאה ה- 8 ואשר הושפע מהגנים הפרסים.
פטיו לטיני הוא מלא חיות המושגת דרך עיצוב מסורתי או מודרני. רוב החצרות מוקפות באזורי המחייה של הבית ואלמנט מים נמצא בכולן. החצר תחומה בקווים פשוטים והחל המאתגר הוא הקישוט. ערבוב והתאמת החומרים הוא כר נרחב ליצירתיות הקירות יכולים מצופים בטרה-קוטה או באריחי קרמיקה, טיח עם צבע או בטון, בדוגמת לבנים, מוזאיקה או אבן הבחירה צריכה להיות בחומר חזק ובצבע זוהר. מלבד קירות ורצפה, הצורה הדומיננטית בגן היא בריכת המים והמזרקה. לעתים היא ממוקמת במרכז ובעלת מסגרת רחבה המשמשת לישיבה או להנחת עציצים. הבריכה יכולה להיות חלקה או צבועה בפשטות או מקושטת במוזאיקה, באריחים או בצדפים מושקעים בבטון.
כנקודות מיקוד בגן יכולות לשמש יצירות אמנות מתרבויות דרום אמריקה מהתקופה הפרה-ספרדית: ציורי קיר, פסלים, תחריטים, שיבוצי מוזאיקה ועוד. הערוגות וגבולות החצר הן בצורות גיאומטריות: אליפסה, עיגול, ריבועים ומלבנים. ריכוז הצמחים יהיה במרכז וסביב פינות החצר. הצמחים יכולים להיות פיסוליים או בעלי פריחה מודגשת בצבעים עזים. הרעיון המרכזי הוא פשטות, לכן חשוב להימנע מעומס רב מדי. הערוגות בגובה פני הריצוף כהמשך ישיר ללא קישוט או מודגשות ע"י מסגרת של אריחים מקושטים או אבנים צבועות בלבן. הערוגות יכולות להיות מוגבהות ולשמש גם לישיבה או להעמדת עציצים.
הצמחים הנבחרים צריכים להיות נכונים כל אחד בזכות עצמו. צריך לזכור שאדמה חשופה אינה פשע...
עקרונות מנחים בנושא צבעים: הצבעים יהיו גוונים שונים של צבעי היסוד. צהוב, כחול (במיוחד כחול אינדיגו) ואדום (רצוי אדום חמרה). הירוק יהיה של הצמחים השילובים יכולים להיות למשל: רצפת בטון צבועה בגוון טרה קוטה, הקירות מצופים בטיח אדום עד גובה 45 ס"מ מהרצפה ומעל צובעים בכחול אינדיגו. משקוף הדלת גם הוא באדום. להשגת תחושת נינוחות ושלווה וליצירת ניגודיות בין הקירות לעלים והפרחים - הקירות צריכים להיות חשופים מלבד גופי תאורה או מתלי מתכת לעציצים.
הצעות לצמחים לצל:
1. מגנוליה גדולת פרחים (Magnolia grandiflora
2. מנגו הודי (Mangifera indica)
3. הדר הלימון (Citrus limon)
הצעות לצמחים למתן כתמי צבע
4. בוגוויליאה נאה(Bougainvillea spectabilis)
5. המרוקליס מכלוא (Hemerocallis hybrid)
6. קנה הודית (פרח אדום) Canna ibdica)
7. היביסקוס סיני (פרח אדום) (Hibiscus rosa-sinensis)
8. אמריליס יפהפה (Amaryllis beladonna)
צמחים פיסוליים:
9. יוקה, מ"ש (Yucca)
10. כידונן תלת-פסי (Sansevieria trfasciata
11. דרקונית, (Dracaena)
12. פלומריה ריחנית 'לבן' (Plumera rubra' acutifolia)
13. סטרליצית המלכה (Strelizia reginae)
14. אגבה רכת-עלים (Agave attenuata)
15. ליביסטונה סינית (דקל) (Livsotna chinensis)
16. שום ענק (Allium giganteum)
פטיו בהשראה יפנית
הסגנון היפני משלב חומרים טבעיים בצורה מעודנת, פשוטה ויפה. סלעים, מים וצמחים הם מרכיבים הכרחיים שיוצרים חצר אלגנטית וקלת אחזקה שמתאימה לאזורי אקלים שונים. עיצוב הגנים במזרח היה שונה לחלוטין מתפישת העיצוב הפורמלית והנוקשה שהיתה נהוגה אז במערב השפעת סגנון הגנים המזרחיים החלה להתבטא במהלך המאה ה- 19, בעזרת צמחים כמו מיני אדר, אוליאות, במבוק ומגנוליות שעשו דרכם לארצות המערב. במהלך המאה ה- 20 התבססה אופנת הגנים היפנים. מגמה זו ממשיכה להתפשט תוך חיפוש אחר יופי מרגיע ומשמעות רוחנית הטבועה בעיצוב האורינטלי.
הגן היפני יותר מאשר בתרבויות אחרות, מסמל את יחסי האדם והטבע ותפישתו ליופי. ההשפעה העיקרית על עיצוב הגן היפני היא של השינטו: אמונה פוליתיאיסטית באלי טבע ששולטים בתופעות טבע בעזרת רוחות. לבית קשר הדוק עם הגן, מאחר והגן מקשר בין האדם לאלי הטבע.
לגנים שלושה מרכיבים עיקריים: הרים, מים וסלעים כמו גם בסין ובפרס, ההרים והמים הם סמלים בעלי עוצמה, בעלי כוחות מנוגדים, אשר במיקרוקוסמוס של הגן מסמלים את הטבע כולו. רעיון הניגודים הוא ביטוי לפילוסופיה הסינית של התאואיזם לפיה היקום מורכב מכוחות מנוגדים, אך באותו זמן מתקיימת בהם מערכת יחסים משלימה: ה'יין' - הנקבי, הרך, השלילי, וה'יאנג' - הזכרי, הנוקשה, החיובי.
יישומו של הרעיון בגן הוא ההקפדה על שילוב הפשוט עם המרהיב כניגודיות משלימה למשל, המצאות אבנים קשות דורשת נוכחות של פרחים בעלי צבע בוהק. זוהי, למעשה, גישה יעילה לתכנון החצר: מעברים מאור לצל, מעלייה לירידה, מרחב לצר, מפגש בין סלע ומים או בין סלע לפרח - כל אלה יוצרים שינוי מתמשך וגיוון בתוך חלל קטן.
החלל בגן האורינטלי מחולק לחלל גדול ולחללים קטנים מאד, מעין "גן בתוך גן". בחצר קטנה חיקוי הטבע נעשה בצורה מרומזת: אבן בודדת מסמלת הר ואבים מהודרות מסמלות עצמה של רכס הרים. מים זורמים מסמלים ארעיות והאורנים, אשר בגן גדול נטועים באיים, מסמלים נצח. העיקרון - "הקטן מכיל את הגדול", נועד לבטא את גדולתו של הטבע ומתקיים לרוב בגנים האוריינטליים הקלאסיים. מעצבים רבים בונים מיניאטורה של הטבע לצורך חיקוי או ליצירת ניגוד למימדי הנוף הרחוק.
הגנים המעוצבים על-פי פילוסופית הזן-בודהיזם, אינם מתבססים על אידיאליזציה של הטבע ומראות "גן העדן" כמו במסורת השינטו, אלא מתארים את היקום במערומיו. החול או החצץ מסמלים את המים הזורמים והמשתנים. כדי ליצור תחושה של תנועה ולבטא את רעיון הארעיות, יש לגרף כל יום את החול או החצץ מאחר ורק יפנים או סינים יכולים ליצור גנים עם מלוא המשמעות הדתית-פילוסופית שלהם, אנחנו יכולים רק לשאוב מהם השראה. דת השינטו מניחה כי הטבע שווה לאדם בערכו ולכן יש לכבדו. בהתאם לאמונה זו, הגנים המסורתיים מעניקים כבוד לנוף בכך שהם מייפים אותו והגן מהווה מעין שלוחה של הנוף הטבעי. הסלעים הכבדים, המחוספסים, רצוי חמישה עשר (המספר האידיאלי), מוצבים בקבוצות של שלושה, חמישה ושבעה, או במקובץ ליצירת חיקוי להרים הנמצאים בהרמוניה עם מרכיבים אחרים כמו מים זורמים או השתקפויות במים.
הצמחים בגן נועדו לספק יופי וצורה יותר מאשר חידוש גנני: אזליאה נגזמת כדי שתראה כמו סלע (אצלנו ניתן להמירה באוג חרוק ואחרים), הטחב משמש לכיסוי קרקע, צפוף ורך כמו שטיח ירוק שבולט על רקע החול או החצץ וכן ליצירת גבעות (ניתן להמיר בדיכונדרה, סלגינלה או בן-אפר), השרכים בולטים מעליהם, עצי פרי קטנים, שיחים ומחטניים, קמליות וננדינות מוסיפים מימד גובה והבמבוק האלגנטי מיתמר לשמיים.
לצבע, לריח ולפריחה תפקיד חשוב להדגשת חילופי עונות השנה באביב - פריחה ריחנית של פיטנה, לילך וויסטריה. בסוף האביב, פרחי השזיף, האפרסק או הדובדבן נושרים ויוצרים מתחת שטיח צבעוני. בסתיו - צבעי שלכת מרהיבים בעצי האדר ופריחת החרצית, הצמח הלאומי של יפן. להסתרה, להפרדה וליצירת הפתעה משמשים שיחי במבוק ואוג או גדרות מוכנות מענפי במבוק.
אלמנט מים מסורתי הוא ה'צוקובאי' (Tsukubai), קערת אבן המתמלאת במים שנשפכים אליה מצינור במבוק, ה'צוקובאי' משמש הן כסמל לטוהר וליצירת תנועה וקול בגן והן לנטילת ידיים לפני טקס התה.
מאפיינים נוספים בגן היפני הם גשרי אבן החוצים בריכה או ערוץ קטן של מים זורמים ופנס אבן שמאיר את השביל. התאורה המלאכותית נועדה להבלטת צורות פיסוליות של צמחים או קישוטים וגם ליצירת צללים המוסיפים אלמנט של תנועה כשנושבת רוח. החצר היא חלק בלתי נפרד מהבית ונשקפת ממנו. חשוב לבחור צמחים וחומרים בקנה מידה נכון ביחס לחלל הנתון.
צמחים מומלצים: 1. גינקו דו-אונתי (Gngko biloba)
2. אורן הגלעין (Pinus pinca)
3. דובדבן מתוק (גודגדן) (Prunus avium)
4. ששיף דובדבני 'פיסרדי' (Prunus cerasifera)
4. אדר כפני (Acer palmatum)
5. בן-חיזרן שחור (Phyllostachys nigra)
6. ערער סיני 'משונץ' (Juniperus chinensis)
7. אוג הדונג (Rhus succdanea)
8. קמליה יפנית (Camellia japonica)
9. ננדינה תרבותית (Nandina)
10. אוג חרוק (Rhus crenata)
11. פריש יפני (Chaenomeles japonica)
12. ספיראה קנטונית (Spiraca cantoniensis)
13. טרכלוסרפרמון יסמיני (Trachelospermum jasminoide)
14. ויסטריה סינית (Wisteria sinensis)
15. דיכונדרה זוחלת (Dichondra rpens)
16. סלגינלה לפידופילה (שרך) (Selaginella lepidophylla)
17. בן-אפר מכחיל (Festuca glauca)
18. ברליה - מינים שונים (Barleria spp.
19. חרצית הגננים (Chryasnthemum morifolium)
סגנון מודרני החצר המודרנית מציעה ביטוי עצמי וכר נרחב לדמיון ויצירתיות. זהו סגנון חופשי המאפשר חופש לניסויים, אך בו בזמן נשמר הכלל המנחה - "הפונקציה מובילה לצורה" ("Form follows function"), לפיו החצר צריכה לשמש הן כחדר חיצוני והן לגידול צמחים.פטיו פריסטיל מודרני
המודרניזם היה ביטוי אמנותי מהפכני בתחילת המאה ה- 20. סגנון הגן המודרני הבשיל בשלוש מילים את פילוסופיות העיצוב המינימליסטי.
צמחים לפטיו מודרני:
צמחים פיסוליים 1. פורמיון חסון (Phormium tenax)
2. קורדילין דרומי (Cordyline australis)
3. בן-חיזרן שחור (Phyllotachys nigra)
4. כמרופס נמוך (Chamaerops humilis)
5. אדר כפני (Acer plmatum)
6. קניפהופיה אשכולית (Kniphofia uvaria)
צמחי כיסוי
7. טרכלוספרמון יסמיני (Trachelopemun jasminodes)
8. גרוויליאם רוזמרין(Greyilliea rosmarinifolia)
9. בן-אפר מכחיל (fesufa glauca)
10. איזבין שסוע (Lavandula multifida)
11. חי-עולם קורני (Smperrvivum arachnoidem)
12. פיקוס זוחל (Eicus pumila)
החצר המודרנית מציעה ביטוי עצמי וכר נרחב לדמיון ויצירתיות. זהו סגנון חופשי המאפשר חופש לניסויים, אך בו בזמן נשמר הכלל המנחה - "הפונקציה מובילה לצורה" לפיו החצר צריכה לשמש הן כחדר חיצוני והן לגידול צמחים.
סיכום
תכנון מקצועי יכול ליצור סגנון שיתאים לסביבה ולאישיותם של בני הבית תוך שילוב האסטטיקה עם צרכיהם והתקציב העומד לרשותם. לכל העוסקים בתחום, מומלץ לשנן את דבריו של אדריכל הנוף המפורסם תומס צרץ': "הגן הוא בשביל האנשים. בעל הבית הוא הפוסק האחרון לגבי גודל הגן ושימושיו. אין חוקים או תבניות מחייבות בתכנון הנוף, כל עוד הדבר נעשה בגבולות הטעם הטוב... תפקידו הראשוני של הגן הוא לאפשר גידול עצים, פרחים פירות וירקות, מקום בו האדם שומר על זיקה לאדמתו... הגן הוא נוה מדבר המשכיח את קשיי היום-יום... תפקידו של אדריכל הנוף הוא לעזור לאנשים להשיג את מבוקשם".
לקריאה על סגנונות עיצוב שונים של פטיו