סוקולנטים - עסיסי אך לא תמיד רך

כתב : אברהם שטיינמן

השם סוקולנט נגזר מהמילה הלטינית Succus שמשמעותה עסיס. סוקולנטים הם צמחים בעלי גבעולים ו/או עלים, המכילים רקמה אוגרת מים ובשל כך הם נראים עבים ובשרניים. עם הסוקולנטים נמנים אלפי צמחים ממשפחות בוטניות שונות, כגון החלבלובים ממשפחת החלבלוביים (Euphorbiacea), אלווי ממשפחת הקסנתוריים (Xanthorrhoeaceae) צורית ממשפחת הטבוריתיים (Crassulaceae) ועוד.
את כולם מאפיינת היכולת לאגור כמויות גדולות של נוזלים, להצטמק כשהנוזלים אוזלים בעונת היובש ולהתעורר בעונת הגשמים.
כאשר אנשים חושבים על צמחים סוקולנטיים הם חושבים מיד על קקטוסים, אולם בני משפחת הצבריים (Cactaceae) מהווים רק חלק מהקבוצה הגדולה של צמחים סוקולנטיים והם פיתחו שיטות מיוחדות של אגירת מים כדי להתקיים באזורים בהם מים טריים אינם תמיד זמינים.

הסוקולנטים משתייכים להרבה משפחות צמחים בנוסף למשפחה שנזכרה לעיל – הצבריים.

שלושה הם הריכוזים העיקריים של הסוקולנטים בעולם:

א. דרום מערב ארצות הברית ומכסיקו, שם נפוצים בעיקר ריכוזים של קקטוסים, אולם גם של סוקולנטים ממשפחת הטבוריתיים.
ב. האזור המרכזי של אמריקה הדרומית שבו הריכוז העיקרי של קקטוסים.
ג. החלק הדרומי של אפריקה והאי מדגסקר שבהם נמצא ריכוז גדול של סוקולנטים כגון רוב מיני הסוג אלווי, שלל צוריות (Sedum), מיני עב-גזע פכיפודיום (Pachipodium), מיני אלואודיה (Alluaudia) מיני ליתופס (Lithops) ןעוד סוגים רבים.
ריכוזים קטנים אחרים של סוקולנטים מצויים באיים הקנריים. הנפוץ בארץ מקבוצה זו הוא הסוג ניצחה (Aeonium)
מינים מועטים מזדמנים במקומות שונים בעולם שבהם שוררים תנאים נוחים להתפתחותם, למשל, הרי האלפים, הרי ההימליה, קזחסטאן, סיביר ועוד.

בארצנו גדלים בטבע 4 מינים של אצבוע – Caralluma (סוג קרוב לסטפליה – Stapelia).

בתרבות הגננית נפוצות מספר משפחות סוקולנטים ובעיקר נציגים ממשפחת הטבוריתיים. משפחה זו כוללת כ-20 סוגים וקרוב ל-1000 מינים שונים. מרבית המינים הם בשרניים (סוקולנטים) ולכן הם קרובים מבחינת גידולם לקקטוסים.

ההבדלים הבולטים ביותר בין משפחת הטבוריתיים ומשפחת הצבריים הם:

א. פרחי הקקטוסים הם בודדים ובולטים לעין ומשך זמן הפריחה של מיני הקקטוסים קצר. לעומתם, פרחי הטבוריתיים קטנים ומופיעים בצפיפות על תפרחות ארוכות ומשך הפריחה של פרח בודד הוא ארוך יותר.
ב. החלקים הבשרניים של הקקטוסים (בני משפחת הצבריים) הם הגבעולים ואילו הטבוריתיים הם בעלי עלים וגבעולים בשרניים.
בני משפחה הטבוריתיים מתחלקים למספר קבוצות מִשנה בהתאם למוצאם הגאוגרפי והבוטני. אחת הקבוצות הנפוצות והמסועפות ביותר היא הצוריות. צמחי קבוצה זו הם בעלי ענפים ארוכים, משתרעים או משתלשלים כלפי מטה. בטבע מרביתם נפוצים במקומות קרים בין סלעים במקומות, כגון סקנדינביה, קנדה, שווייץ, סיביר ועוד. רק מינים נדירים גדלים באזור המשווני.

מיני צוריות רבים נפוצים כצמחי נוי במסלעות וכן כצמחי עציץ ואדניות במרפסת, בפאטיו, בגינות גג ובבתי קברות. בארץ גם כן נפוצים נציגים רבים וביניהם:
1. צורית מורגן Sedum morganianum  צמח-רב שנתי משתלשל או שרוע. העלים בשרניים וערוכים בצפיפות על גבעולים שמוטים וארוכים ובאביב מופיעים בקצה הענפים פרחים בצבע בורדו.

2. צורית סיבולד Sedum sieboldii צמח בעל גבעולים שרועים מסועפים בעל גוון אדמדם צמח חסון מאוד עמיד בחורף בחוץ עונת הפריחה באביב.

3. צורית מאדימה Sedum rubrotincum העלים בעלי גוון אדמדם בחורף הופך לאדום כהה.

4) הסוג ניצחה (Aeonium) המונה כ-40 מינים בטבע באיים הקנריים שרובם סוקולנטים הגדלים כבני-שיח או שיחים. פופולריים במיוחד הם : ניצחה הדורה (Aeonium decorum) שעליה ערוכים בשושנות שצבען ירוק עם שוליים אדמדמים וכן ניצחה שיחית 'ארגמני'  (Aeonium arboreum 'Atroporpureum'). אלה הם צמחים שיחיים, המגיעים לגובה של מטר. העלים ערוכים בשושנות בצבע אדום כהה ובאביב עולה תפרחת צהובה גדולה. הניצחה מתאימה מאוד כצמח עציץ או כצמח מסלעה. היא זקוקה לקרינת שמש מלאה אך תסתדר גם במקומות מוצלים למחצה.

להמשך קריאה על סוקולנטים בשימוש גנני