זני הדרים שמתאימים לגינה הביתית

הם ירוקי-עד, נושאים פריחה מרהיבה וריחנית באביב ופרי תרוג (צהוב-ירקרק) על רקע ירוק עז בחורף, תוספת מרהיבה לכל גינה. אלו כמובן עצי ההדר לזניהם, ובכתבה זו נמליץ על המתאימים ביותר לגינה הביתית.

כתב: אסף אבטאבי

לא תיתכן גינה ישראלית מטופחת ללא עץ הדר המזוהה כל כך עם ארצנו מחד, והמשתלב כל כך טוב בכל גינה מאידך עצי ההדר עניינו את האדם עוד מימי קדם

    

האגדות מספרות שהתפוח שנתנה חוה לאדם לא היה אלא אתרוג, או כפי שמוזכר בספר ויקרא (כ"ג. מ'): "ולקחתם לכם פרי עץ הדר...". בתלמוד ישנן כמה סוגיות המזכירות את פירות ההדר - בעיקר את האתרוג, הן למצוות ארבעת המינים והן כמקור מזון (מסכת עבודה זרה). מן הידועות הוא, שבנוסף להיותו פרי עסיסי, בעל חיי מדף ארוכים לאחר הקטיף וגם ניתן ל"אחסון" ממושך יחסית על העץ, פרי ההדר עשיר בוויטמין C, במינרלים ובחומצות אמיניות שונות. 

עצי ההדר בגינה משמשים בעיקר לנוי, בהיותם ירוקי-עד, נושאים פריחה מרהיבה וריחנית באביב ופרי תרוג (צהוב-ירקרק) על רקע ירוק עז בחורף. 

    

ההדרים משתייכים לקבוצה הסמי-טרופית, כך שדי נוח לגדל אותם בארץ בתנאי שמש וגם בחצי צל.

כמו כן,קל מאד לעצבם למטרות הגינה הביתית או הציבורית:

ניתן לכוונם לגובה עם נוף רחב להצללה, או כגדר חיה בגבולות הגינה, או בפיסול ועיצוב סביבתי, כיד הדמיון. קיימים מאות זנים של עצי הדר, מתוכם רק כמה עשרות משמשים בגידול המסחרי ובגינות הנוי. בבחירת הזן לגינה יש להתייחס למטרות העץ בעתיד. יש זנים גדולי חופה מטבעם,
יש ננסיים, שיחיים וכו'. לרוב, עצי ההדר מורכבים על כנות שונות, המשפיעות על עוצמת גידולם והתאמתם לסוגי קרקע שונים.
בהמשך, אתייחס לזנים שלדעתי מתאימים יותר לצורכי גינת הנוי, על בסיס חוזק העץ, עמידותו בתנאי גינה
(שלרוב אינם המיטביים לזנים האטרקטיביים לשוק המסחרי), גמישותו של הזן לעיצוב רב-תכליתי, מועדי הבשלת הפרי והיכולת לאחסן את הפרי על העץ לתקופה ממושכת.
לדעתי, לא תיתכן גינה ישראלית מטופחת ללא עץ הדר המזוהה כל כך עם ארצנו מחד, והמשתלב כל כך טוב בכל גינה מאידך.

מוצא ההדר

עצי ההדרים משתייכים למשפחת הפיגמיים Rotaceae ולסוג הדר Citrus.  מולדתם בדרום-מזרח אסיה, ומשם נפוצו לכל הארצות בהן האקלים מתאים לגידולם. במקור, מספר מיני ההדרים היה מצומצם, והכיל את הדר האתרוג (Citrus medica), הדר הפומלו (Citrus grandis), הדר המנדרין (מנדרינה Citrus reticulate) והדר הלימונית (לימטה מתוקה, לימה או קי-ליים Citrus limetta או Citrus aurantifolia).
לאחרונה התגלה עוד מין בשם הדר חלימי (Citrus halimii).

הסברה היא, שכל שלל המינים והזנים שהתפתחו מאוחר יותר, הם פרי הכלאה טבעית או מלאכותית בין המינים הראשונים וצאצאיהם,
ולאחר מכן בין צאצאי צאצאיהם... המינים הנוספים שקיימים הם: הדר התפו"ז (Citrus sinensis), הדר הלימטה (לימון מתוק Citrus limettoides), הדר הלימון (Citrus limon) הדר הפומלית (Citrus maxima x paradise) הדר התפוזון (Citrus mitis) והדר האשכולית (Citrus paradise).
הקלמנטינות השונות הן למעשה זנים של הדר המנדרין. גם בימים אלה ממשיכים לפתח זנים חדשים, כך שמספר זני ההדרים הולך וגדל משנה לשנה.

נטיעת עצי הדר

את עצי ההדרים נוטעים רק לאחר עליית הטמפרטורות בראשית האביב. העונה המיטבית לנטיעה הינה בין המחצית השנייה של חודש מרץ לחודש מאי. עם זאת, ניתן לטעת אותם גם מאוחר יותר, אך לא בימים שרביים. את השתילים יש לרכוש אך ורק ממשתלה מוכרת, הנמצאת בפיקוח של השירותים להגנת הצומח במשרד החקלאות;  זאת משום שקיימים בשוק שתילים רבים שלא גודלו תחת פיקוח נאות. בעצי פרי בכלל ובשתילי הדרים בפרט, חשוב להקפיד על איכות שתיל גבוהה ועל אישורים מתאימים למקורות חומר הריבוי. חשוב לשתול את העץ גבוה ככל האפשר:
את בור הנטיעה חופרים כך שפני גוש המצע של השתיל (המצע מכיל את גוש בית השורשים) יהיו גבוהים מפני הקרקע הטבעיים ב-3 עד 5 ס"מ.
באדמות כבדות ובלתי מנוקזות מומלץ אפילו לשתול את העץ על תלולית קטנה.
הסיבה לנטיעה הגבוהה היא הרגישות הרבה של צוואר השורש (החלק התחתון של גזע העץ) לרטיבות יתר ולריקבונות. מיד לאחר סיום הנטיעה והידוק הקרקע סביב גוש בית השורשים, יש להשקות לרוויה (כ-30 ליטר לשתיל) כדי למלא את חללי האוויר בבור הנטיעה ולמנוע התייבשות שורשונים. לאחר מכן יש להשקות במידה, לא רק משום חובת החיסכון במים אלא גם כדי למנוע רטיבות יתר.
רצוי להתחיל בהשקיה של כ- 3 ליטרים לשתיל פעמיים בשבוע, ולאחר מכן לבדוק את מצב רטיבות הקרקע: אם הקרקע רטובה מדי, יש לרווח את אינטרוול (מרווח) ההשקיה; ואם הקרקע יבשה מדי, יש לצמצם את הזמן בין השקיה אחת לשנייה. כשבוע עד שבועיים מהנטיעה ניתן להתחיל בדישון. אם גוש בית השורשים לא התפורר בזמן הנטיעה,אפשר להתחיל לדשן מיד לאחר הנטיעה. הדישון בשנה הראשונה הוא מינימלי: כ-10 גרם דשן לשבוע בדשן כמו אמון גופרתי או 20:20:20 או כל דשן שווה ערך אחר. השתיל הצעיר רגיש מאד ל"מחלות ילדות" כמו עש המנהרות של ההדר, כנימות עלים ומכרסמים שונים. חשוב לטפל בפגעים אלה עם הופעתם כדי לתת לשתיל את היכולת לצמוח ללא עיכובים, ולהתחיל בעיצוב צורתו כבר מהתחלה.

בחירת זנים לגינה הביתית

כמו בבחירת כל עץ אחר, גם בעצי ההדר אנו צריכים קודם כל להגדיר את השימוש המיועד לעץ:
האם אנחנו רוצים עץ שישמש בעיקר לצל? האם אנחנו מגדלים אותו רק עבור הפרי? כגדר חיה? לכל צורך, יש זנים שיתאימו יותר ויתאימו פחות, או שכלל לא, וצריך לעשות בחירה מושכלת. נסקור כאן את הזנים העיקריים המומלצים לגינה ביתית, ואת תכונותיהם הבולטות.

• הדר התפוז 'שמוטי' Shamouti
  מכונה גם תפוז יפו 'Jaffa'
  השמוטי הוא התפוז האולטימטיבי של ישראל, נושא הדגל שלה מזה דורות רבים.
  זן זה מצליח לגדול יפה במרבית אזורי הארץ. העץ בגודל בינוני עד גדול
  (יכול להגיע לגובה של 4 מטרים), ניתן לעיצוב דו-תכליתי:
  למטרות הצללה וגם לפרי, נמוך או גבוה. הפרי גדול ויפה, צורתו אובלית וצבעו תרוג,
  טעים מאד, בעל ארומה ייחודית לזן ומתקלף בקלות. כלומר, הוא מכיל את כל התכונות הטובות שניתן
  לבקש מעץ הדר. בהרכבה על כנת החושחש, הוא מאריך ימים (עשרות שנים) ומסתגל לרוב אזורי הארץ. הבשלת הפרי מתרחשת החל מדצמבר ועד לחודש מרץ.
  
  
• הדר התפוז מקבוצת הטבוריים Navel
  הכינוי טבורי משויך לקבוצת תפוזים זו, משום הטבור הבולט בחלקו התחתון של הפרי.
  קבוצת זנים זו כוללת מספר רב של תת-זנים, שכמה מהם מתאימים יותר לגינת הנוי.
  להלן רשימה של חלק קטן מהם על פי סדר הבשלת הפרי, מן הסתיו ועד האביב. גם זני קבוצה זו
  מתאימים לרוב אזורי הארץ ולסוגי קרקעות שונים.
  ניו-הול: עץ בגודל בינוני שבמשך השנים יכול להגיע לגובה ולנפח גדולים. ניתן לעצב גם להצללה. הפרי אובלי, טעים מאד. זן בכיר, מבשיל כבר בחודש אוקטובר.
  ליין-לייט: עץ בינוני, הפרי טעים מאד, מבשיל בדצמבר.
  סמי: עץ בגודל בינוני, פורה, פרי עגול המבשיל החל מינואר ויכול להישאר על העץ עד חודש מרץ.
  מאד מקובל במקומותינו.
  קרה-קרה: עץ בינוני עד גדול. ייחודו בצבע הציפה של הפרי שהוא אדמדם. מבשיל בינואר-פברואר. נראה שמצליח יותר בחלק הצפוני של הארץ.
  
  
• הדר התפוז 'ולנסיה' 'Valencia'
  התפוז האפיל ביותר בארץ (המבשיל מאוחר), מוכר במשך דורות רבים.
  מתאים מאד לגינת הנוי הביתית משום היותו עץ גדול, שניתן לעיצוב בצורות שונות.
  עמיד מאד. ההבשלה כאמור מאוחרת מאד, הפרי עסיסי ומתאים לסחיטת מיץ.
  זן זה פחות רגיש למחלות ולמזיקים. ייחודיות נוספת לזן ולנסיה התורמת להתאמתו לגינת הנוי,
  היא שהפריחה מתרחשת בזמן שהפרי עדיין על העץ, דבר המעניק יופי והדר לגינת הנוי בחודשי האביב.
  
  
• זני דם של הדר התפוז
  גם לזני התפוזים הדמיים יש מקום בגינת הנוי, ולו משום ייחודם לקבלת מיץ אדום,
  שבו רמה גבוהה של נוגדי חמצון (אנטיאוקסידנטים).
  זנים אלה מתאימים מאד לגינה הביתית והקהילתית משום עמידותם הרבה בפני תנאי סביבה קשים.
  הזנים האטרקטיביים במיוחד הם סנגווינלי והזן מורו,
  הדומים בחיצוניותם לזן ולנסיה ותוכם כאמור אדום. מתאימים לרוב אזורי הארץ
  (באזורים הקרים מתקבל צבע אדום עז יותר).
  
  
• הדר המנדרין – מנדרינה
  מבין זני הקליפים (כולל קלמנטינות שהינן בעצם זנים של הדר המנדרין),
  נראה כי המנדרינה מיכל היא המתאימה ביותר לגינת הנוי, בהיות העץ חזק, עמיד,
  עם פרי יפה וטעים מאד. זן זה זכה לכינוי "מלך הקליפים של ישראל" למרות קוצניותו.
  העץ בינוני עד גדול, הבשלת הפרי בנובמבר-דצמבר, מתאים למרבית אזורי הארץ.
  יש כיום עוד זני קליפים מאד אטרקטיביים, אבל הם יותר קשים לגידול בגינה הביתית,
  משום הצורך בטיפולים שונים כדי שיהיו פוריים (ביניהם הזנים אור, אודם ואחרים).
  אין ספק שבעתיד יותאמו לגידול בגינת הנוי.
  קיימים זני קליפים נוספים רבים, חלקם מתאימים לגינת הנוי הביתית כגון אורה ומורקוט.
  עליהם אולי בפעם אחרת.
  
  
• הדר האשכולית
  גם קבוצת האשכוליות עשירה בזנים שכולם דו-תכליתיים ומתאימים מאד לגינת הנוי.
  הזן מרש סידלס ותיק מאד בארץ ומכונה גם אשכולית לבנה או אשכולית רגילה.
  העץ חזק מאד, פורה, מתנשא לגובה של 5 מטרים ויותר,
  ניתן לעצב אותו בקלות רבה ואף לבנות בחובו "בית" לילדים.
  מפירותיו ניתן ליהנות
  החל מספטמבר (באזורי הארץ החמים) ועד אפריל.
  עצי האשכלית הלבנה מתאימים למרבית אזורי הארץ ולקרקעות שונות.
  
  
• הדר הפומלית
  נוצר כתוצאה מהכלאה בין הדר הפומלו להדר האשכולית. עץ דומה מאד בתכונותיו לאשכולית
  "מרש סידלס", אלא שמיץ פירותיו מתוק וטעים מאד. מבשיל בין ספטמבר לפברואר.
  
  
  
• הדר האשכולית 'סטאר-רובי' (אשכולית אדומה)
  אשכולית לכל דבר ועניין, אלא שציפת הפרי אדומה וקליפתו אדמדמה ומרשימה מאד. לטעמי
  גם קצת יותר טעימה...
  
  
• הדר הלימון (Citrus limon)
  חובה בכל גינה, לאספקת לימונים טריים לכל שימוש.
  אם מעוניינים בעץ תמיר וחזק נבחר בזן אינטרדונאטו,
  ואם נרצה פרי יפה שגם מניב בחודשי הקיץ נבחר בזנים יוריקה או וילה פרנקה. אם נחפוץ בלימון ננסי\שיחי, הפורה ומניב רק בחורף,
  נעדיף לשתול לימקוואט.
  אניני הטעם ישתלו את הליים. מבחר הזנים גדול והבחירה
  בהתאם למקום ולהעדפה האישית.
  
  
• אסיים בזן קומקוואט המכונה בטעות "תפוז סיני" והאמת היא שמקורו דווקא ביפן... זהו זן אקזוטי,
  מרשים בגינת הנוי, פשוט מאד לגידול וקל לשלבו בין צמחיה אחרת בגינה.
  

במידה ויש לכם עץ הדר בגינה ואתם מעוניינים להחליפו באחר - ניתן לבצע הרכבה:

לכתבה בנושא החלפת זן של עצי ההדר